אור הנר

הפוסט הוא עבור אנשים עצובים מאוד עמוקות במהותם.

כשאדם מגלה בחיצוניות שלו עצבות עמוקה, תכליתו הפנימית ללדת את השמחה השלמה.
למה?
ככה..
כי ברא העולם השלם בדואליות אחדותית… וכי אנו בתהליך של לממש את הטבע הרוחני שלנו בגשמיות החיצונית ולהביא למצא ש-פיו וליבו שווים. שהבפנים והבחוץ הם אחד.

מהי שמחה?
שמחה, היא התרחבות גדולה שמתרחשת כשאנחנו רואים את המבנה השלם: יראו-שלם. ירושלים.. בנות ירושלים = מבנה ראיית השלם באור טוב.

תחשבו על זמן בו התאהבתם במישהו, ההתאהבות מעלה שמחה רבה כך שלא רואים את פגמים, הכל שלם! רואים בשלמות.

מהו העולם?
מרחב תודעתי שהבורא נעלם ממנו, נעלם במובן לא נראה, עלום. מסתתר "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה! בוודאי גם שם אני עויימד"… 
כשהכל באחדות שלמה, אין הכרה, היא גלומה בתוך האחדות, וכדי לאפשר הכרה, יש ללדת פרטים והתפרטות.. ממש כמו עובר ואמא, שאין הוא יודע שהם אחד אלא לאחר שנולד וגדל להכיר בכך שיש אותו, ויש את אמא שלו, ויש את אביו ואחיו ואחיותיו וכו. יש עולם מלבדו!
ואיך מעלים את ההכרה?
בוראים יוצרים ועושים עולם שנעלם ויש לגלות אותו, משמע: להסיר את ההסתרה והרי נאמר לנו "אין שמחה כהתרת הספקות" ספק, שיכול להיות לכאן או לכאן, כלומר אין ידיעה ברורה, אין יש. כלומר יש חלל כביכול פנוי… בחללים שאין בהם ידיעה, יש "בור" ובור יכול להיות מלא במים או בנחשים ועקרבים (מחשבות ורגשות קשים) ולכן נרצה להתוודע לכל אשר אנו מעלימים ומתעלמים ממנו, ולהאירו באור טוב.
נחזור לשמחה! זה פוסט שמח, הגם ששמחת בית השואבה כבר היתה, ואדר עוד לא הגיע, וגשמי ברכה בדרך להגשמה.

יראה בחיצוניותה: פחד, בפנימיותה: אהבה.
הדין, הגבורה, שורשם בחסד ויש לזכור זאת, וכשמעלים כל דין אל שורש החסד שבו, מתמלאים באהבה, ומייטיבים שהרי הוא טוב ומייטיב (מהותו: טוב, השפעתו: טובה), וכך הוא האדם, שנברא האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם = שלם.
כשזוג (נשוי!) מתייחד ומזדווג, שנמזג האחד אל תוך האחר שהם אחד ממש גם בגוף, האהבה מתעבּרת בהם, מחברת אותם, וכש"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" הרי שאין כלל הפסק, אין ספק וגם אין חלל כביכול פנוי… וכשהכל מלא, דהיינו רואה כל פנימיותו וחיצוניותו באור טוב, והרי הוא "וירא כי טוב יום אחד" ובכך מקיים פנים אל פנים, שהתוודע אל כל פנימיותו והאיר אותה, ובכך הפכה לראות באור טוב.

איך הדבר הנפלא הזה מתרחש?
כשאני בוחרים למצוא חן בעיני כל רואיי.. וכל אשר אני רואה.

הסוד של הנחת, הוא בתוך החן,
לראות שהחן נמצא בכל, למצוא את החם, בכל!
שנח, מצא חן בעיני ה'.
מצא כל חכמת הנסתר ואת החן שבה, ושמר אותה בתיבה לשטף מים רבים, עד שהיונה מצאה יבשה לנוח עליה, שהרי זה גילגול הבריאה מחדש, שגם שם "ורוח ה' מרחפת על פני המים" כי לא נמצאה לה יבשה עדיין, ולכן ביום השני התחיל לסדר סדר והבדיל מים עליונים ותחתונים, ולאחר מכן ותראה היבשה – אותה היבשה שהמים נבקעו עבורה בקריעת ים סוף, ולמה קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף? שעליו להפך הטבע האנושי שבו לטבע רוחני ומזדווג עם בוראו ומשתלם ובכך מקבל את זיווגו הארצי ומשתלם, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" שישלים עצמו שהיא נלקחה ממנו צלע מצלעו, שהיה צולע כי חסרה בו הצע שלו וכעת הילוכו בעולם בשלמות. נעשה שלם, ועל כך נאמר: נעשה: אדם … 

איך אור הנר קשור?
לא קשור – מחובר.. שהולך עם הנר, ולאור קטן וחמים מאיר לאט לאט כל פנימיותו ביסודיות! שאור הנר מאיר ומחמם, מכניס אור, מכניס אהבה, עד שתוכו רצוף אהבה! מלראות עצמו בשלמות באור טוב, עד ליציקת יסודות איתנים חדשים של בית שלישי,
ומתוך החורבן, וההעלם וההסתרה, מתחיל לגלות, לגלות מי הוא באמת, לכלות את עצמו "גל עיני ואביטה", כשמאיר פנימיותו לאור הנר (נפש+רוח), מתעלה לדרגת נשמה, דהיינו מכיר הטבע האלוקי שהוא עצמו ממש, בגשמיות, ופועל להגשמתו (הוא עצמו, האהבה שהוא) כשותף לבורא, מתוך בחירה בבורא ובדרכי האהבה הלכה למעשה ובכל הרבדים שבין הכח לפועל, בין רוחני להגשמה ממשית ארצית ומקיים רצון בוראו, אמונתו לישני עפר.

(קום) "צא מן התיבה" התיבה, היא הבית, שמתכנס בו, "כנס מי הים נותן באוצרות תהומות" אוסף את עצמו פנימה להתכנסות כל האיברים, לאיחוי, ושחרור כל החלל הפנוי (כביכול) מאחה את עצמו, מתמלא אהבה מבוראו ויכול לשוב ולהתרחב ולהתרווח, להגשמה במציאות. מרגע שמכיר עצמו פנים אל פנים, בהתכנסות, יכול לצאת מהכפיתה ולפרוח, דהיינו כפתור ופרח ולממש "פרו ורבו".


שבוע טוב ומבורך