באר השמחה

על המסע

לקח לי זמן להבין,
ההבנה שלי נקנתה בייסורים רבים.

יש כמה אמיתויות שהן כן נכונות… זה מסע לדבקות בבורא, ולידיעת הבורא, ושאין עוד מלבדו. זה מסע של אחרית הימים, של זמן ביאת משיח, זה בעיקר מסע לדבקות בבורא. זמן להבין את הגילגול הזה, את הדפוסים והלופים החזרתיים, זמן לעשות שלום פנימי, וסליחה שאני נשמעת כו דתייה – אבל זה זמן לעשות תשובה.
ותשובה היא לא הדתה.. הדתה עשתה עוול גדול מאוד לתורה וליהדות ולפנימיות התורה. אנו נמצאים בזמן שתפקיד הדור שלנו להוריד את תורת האור להלכה למעשה… דהיינו את תורת הסוד.
האבחנות בין אור אמת לבין חושך במסווה מאוד משכנע של אור – הוא דק ביותר עד בלתי נראה… החושך, הסטרא אחרא, יצר הרע, תקראו לזה בשפה שנוח לכם לעכל – מתלבש בצורות שלא יאמנו ויש להיות חד מאוד ובידיעת האמת על בוריה היטב, וגם אז, יעמדו לפניך ניסיונות… כי זה התפקיד של החושך, לעזור לך לגלות אור האהבה שבדעת, אור אמת, ואור חכמה.

אני תלמידת קבלה מגיל 12 ובכל זאת, מה שלמדת בשנתיים האחרונות לא ישווה לכל השנים הקדמוניות. אני תופשת מעצמי אדם רוחני, שנדע ברוחניות מרבית חייו, על שלל השיטות והתורות ו.. מה שהעולם הרוחניקי מציע.

במהלך המסע, נתקלתי שככ הרבה נסיונות להסית אותי מהדרך… ניסיונות ככ משכנעים… נסיונות ששאבו מתוך האגו שלי, אור, ניסיונות ששאבו מתוך העדר עמוד שדרה – הרבה אנרגיות ואור ממני. ניסיונות שהאריכו לי את דרך עד מאוד. אבל אני לא מוותרת, ומרגע שאיבחנתי דפוסי היצר הרע ואיך הוא פועל בתוכי, הרי שהוא מאבד מכוחו ומבר אותי לגאולתי השלמה ועל כך, הוא עבד נאמן של הבורא ואף בירכתי אותו, שראיתי כל העבודה הקשה שעשה איתי כל הגילגולים ובפרט כעת.

האם אני חפה מכל טעות וכתם? ממש לא – אני מלאת כתמים.
אני כאן רק כדי להזכיר את הדרך,
מי שמעמיק ודבק בבורא, מן הסתם יגיע לברר על דרכיו של הבורא ויבקש ליבו להידמות לקונו, ואז יכול להתחיל הלימוד… והלימוד, הוא לימוד התורה שמורה את הדרך. והרי היה ידוע כי באחרית הימים ישתמשו בתורה כקרדום לחפור בה, ודעו כי זה עוול ממש, וחטא, שהרי זה מחטיא את המטרה.
הגילגול גדול וחוסר האונים גדול יותר ומביא אותנו לעשות דברים שאינם מתיישרים עם דרך הישר.
מי שלא השכיל להבין כי יש לחבר חומר ורוח ולהפוך הרצון לקבל לעצמו לרצון להשפיע – פיספס את הלימוד העיקרי שחיים בתוך גוף מזמנים לנו.
מי שלא השכיל להבין, כי חיבור חומר ורוח נעשה ע"י קיום מצוות שתפקידן לצוות ולחבר בצורה נכונה, בחיבורים נכונים, ולבצע את רצון הבורא ולא את הרצון הפרטי שלי… – אז פספס.
אני חשבתי שאני יודעת תורה, אז חשבתי.. לא ידעתי כלום.
כל מה שחשבתי שידעתי – זה אפילו לא אבק.
כשבוחרים באמת מתוך הלב, בכנות ואותנטיות – מתגלה דבר אחר לחלוטין ממה שהעיניים הסומאות "רואות".

כשאני מביטה לאחור על הדרך שעשיתי, אני בהלם מהתחבולות והצורות שבאו למולי, להסית מן הדרך.. זה לא יאומן.
לא נדרש מאיתנו להמציא שום גלגל חדש, הגלגל כבר קיים, והדרך כבר ניתנה לנו מזמן, ומה שחושבים שאין לו מדריך, יש לו בערך 125,000 ספרי הדרכה…

מי שרוצה את זה במשפט אחד:
ואהבת לרעך כמוך
מי שרוצה בעוד משפט:
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
מי שרוצה משפט שלישי:
להפך הרצון לקבל לעצמו, לרצון לקבל לעצמו על מנת להשפיע.

אתם רוצים להבין באמת לאן זה צריך להגיע?
למצב שכלל אין הבדל בינכם לבין כל אחד אחר מישראל. למצב ש: שלי שלך, ושלך שלך. למצב בו כל אשר אני מקבלת, בחומר וברוח, אני אותו גם משפיעה.

איך יתכן כזה מצב?
בטח יתכן, יש לזה פיתרון אחד… חברה שיתופית.. שיתכנסו 100 אנשים בקהילה, בה כולם הופכים עצמם להרצון להשפיע. וכך אדם לא יצטרך לדאוג כלל לעצמו כי יש לו 99 אנשים שדואגים לו, וכך כל אשר בו, ילך להשפעה.

ולא,
אלו לא רעיונות של השכל הקטן שלי,
זה בעל הסולם.

לכו ללמוד,
כי רק מתוך הלימוד, יסתלקו הייסורים, ונדע להייטיב את הדרך… הדרך ניתנה לנו, למה אנחנו ככ מתנגדים?
זה עם נבדל מכל הגויים… וכשהתחילו להתבולל… כבר ראיתם מה קרה, תנועת ההבדלה באה מהגויים והם הבדילו עצמם מאיתנו. באיזה עוד צורות יצטרכו להראות לנו מהו ערך של יהודי ומהי באמת עבודתו הנדרשת ממנו? למה יש בנו התנגדות ככ חריפה ליהדות שאנחנו? ממה אנחנו בורחים?
אפשר להתווכח על הדרך, אפשר להתמרמר על הדתה, אפשר לצעוק על הרבה דברים, אבל בבוא היום, כשיעמוד יהודי בפני בוראו וישאל מה עשית עם החיים שנתתי לך והתפקיד שנתתי לך – מה תענו שם?… מה תענו לבורא?

הדרך שלי נותבה לאט לאט. מעולם לא הפסקתי ללמוד… והשתדלתי תמיד על הרבה דברים, יותר מהמשפחה בה גדלתי, ובכל זאת, מגיע רגע בתוך מסע ההתעלות הזו, שהגוף! הגוף צועק שרוצה לקיים את השבת, ולבצע את שאר התנועות שמקיימת אישה יהודיה. זה כבר זועק מהחומר עצמו – מה יש יותר מזה? כמה עוד התנגדות נגלה?

זה הגיע למצב שאעשה שקר בנפשי אם לא אשעה לזה.
אני לא יכולה יותר להסתתר מאחורי שום תירוץ, כ אין יותר….
למי שתהה, זו המשמעות של לעמוד עירום ועריה מול הבורא.
זה מה שקורה למי שצועד בדרך לגילוי עצמו…
ההתפשטות מהגשמיות, התפשטות מהאגו, והתפשטות מהחומר… ומכל מיני רצונות ארציים שלא משרתים את הנשמה..

מה עוד נצטרך לעבור עד שנסכים להיות בייעוד שלנו?
וזה לפוסט אחר לפרט אותו, אך יש עלינו אחריות רבה על כל הבריאה.

"דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום"
ומי שלא מצא את זה לא מצא תורה עדיין.

שנזכה.

אתם יודעים,
אומרים, שגם על התשובה צריך אח"כ לעשות תשובה… למה? כי יש לתקן גם את התשובה עצמה שתהיה לשמה. ש לתקן כל ל"ב נתיבות חכמת הלב ודרכי האהבה.. שפגמנו בהם, וככל שלומדים עוד, מתחילים לגלות באיזו זוהמה וטומאה (שאטום לאור) חיינו קודם. וזו ההסתרה שבתוך ההסתרה.. שבתוך. שהאדם כלל אינו יודע מה מוסתר ממנו ומה הוא אינו רואה. ומרגע שראה, אינו יכול להתעלם מכך יותר, שהרי התחיל להכיל אור אמת בתוכו.

אשרי מי ששמר עליי בדרך, מול כל ההסתה הפנימית והחיצונית – ככה פועלות הברכה והקללה, בא לקלל יצא מברך. בא להרחיק ויצא מקרב… : )
בפנימיות, שמירה גם בפנימיות… בסוד הדברים.

אין התורה שלמדתי לפני השבת דומה לתורה שלמתי בתוך השבת.
ואי אפשר להסביר את זה, אלא למי שבחר בדרך לילך בה.
המח משתנה – מקבלים מח אחר ועיניים אחרות ולב אחר: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקירבי".

תודה שקראתם,

שבוע טוב ומבורך,
אנחנו רגע מלפני ראש השנה, ותהליך הסליחה והתשובה בעיצומו.
הגיעו מוכנים לראש השנה, הגיעו בזקיפות קומה. הגיעו בענווה.


*

אני חושבת שאני יודעת מה אני רוצה:
בית של שמחה
מי יהיה בו איתי? הבורא יחליט.. מה אעשה בדירה/בבית הזה? הבורא יחליט, מה שידריך אותי, אעשה.
היכן שיש אהבת אמת, שם אהיה. היכן שיש לימוד – שם אדבוק!

יש רגע בחיים, אחרי שהתדפקת הרבה על הדלתות, שהדלת נפתחת עבורך (לפעמים אפילו לא יודעים שיש דלת, ואתה פשוט צורח.. מהלב).
ואז, אתה מרגיש את הבורא בך ממש, והוא מאיר לך את כל החיים שלך באור אחר לגמרי, מלמעלה. ואז אפשר להתחיל לראות! ולהבין את כל הלופים והדפוסים, ולפתע כל מה שחשבת שהוא רע, מתגלה כטוב טהור שבא להייטיב איתך. כל העולם נראה אחרת, וזה – זה מקור השמחה. מצאתי את מקור השמחה, גם האישית שלי, גם באר השמחה הכללית.
שנזכה כולנו לאור האהבה שבדעת, ולאור החכמה… ושיהיה בנו כל הכוחות הנדרשים, כדי להיות מעשה המהות שאנחנו.