איך מתחברים?

רואה איך לחבר אחרים, לא רואה איך להתחבר בעצמי, בי.

בתוכי, קיר קרח, שמפריד אותי מלהרגיש אהבה בכל.

לחבר עליונים ותחתונים בי, בליבי, באהבה שלמה ומלאה.

מסך של פחדים ביני לביני חוצץ.

עד מתי אעמוד מנגד ולא אצליח לעבור,

שאברהם עבר,

יצחק כבר נולד בפנים ולא יצא,

ויעקב יצא וחזר, כמה פעמים, והתעורר לגלות שהוא ישראל.

אני יודעת אותי משני צידי המתרס, וטרם הצלחתי לחבר מח ימין עם מח שמאל, והמוחות כולם עם הלב.

אליי, אל שמי, אל הווייתי.

ממה אני בורחת?

למה אני מסתירה פניי ממני?

מה יש סתר שם?

מ:צר, תפלטני… 

אשר שכב לא יוסיף לקום, שהאהבה מקימה אותנו, מעפר… ירים אביון.

מה שם ביני לביני חוצץ?

פחד.

פחד הפך האהבה, והפוך בו… ונהפוכהו.

המעברים,

יש בהם מוות וחיים,

אני חווה כל חיי את הסבל שלפני המוות… ולא מצליחה למות = להשתחרר. נתקעתי במוות, ולא מצליחה לעבור לחיים… ".. חייתני ה' " 

לב טהור ברא לי אלוהים

ורוח נכון! חדש בקירבי

אנא, חדש בי החיות.. כח החיים, רוח החיים, נישמת חיים, תשוקת החיים, יצירה, עשייה.

ויפח באפיו נישמת חיים

כל הבריאה מתחדשת בנו תדיר…. 

ואני חווה אותה במוות שיש בה, לכן כל אירוע חיים הוא מוות בי. שזה מצד הנוקבא. ולא הצלחתי לחבר דכר.

כל התורה היא ספר הפעלה, שלנו. כל פסוק בה.

מוציאה אחרים מתהום, ולא מצליחה לצאת ממנה בעצמי, שחיפשתי כל חיי דרכי מעקף… הגעתי אליי דרך אחרים, לכן האהבה בי היתה תמיד תלויה בדבר… באחר. לא חיבור ישיר.

חיבור ישיר, הוא נקודת המפגש מהתחתונים (רצון אמת, בקשה, הפעלה, עשייה) ומעליונים ניגשים ומושים אותנו מעלה.

לכן,

אמר לי, בחכמת האמת שיוצאת מפיו תדיר, כי לא עשיתי דבר כדי שנתחבר. אני, בתוכי, לא עשיתי דבר כדי לחבר אותי איתי.

ניסיתי, הסתובבתי סביב לנקודה, ולא נגעתי בה, קודש קודשים… והנה חרדת האינטימיות שלי איתי, והנה חרדת הנטישה, שנטשתי נקודה אמצעית, ולא הייתי לי, לא תמכתי גורלי, לא עשיתי פעולות נכונות למען ריווחתי, ביטחוני הפיזי הכלכלי התעסוקתי, הריגשי. לא הנעתי פעולות.

לכן הוא ככ כועס עליי.

לכן אני ככ כועסת עליי.

זה השקר בנפשי…  כל מה שהאשמתי אותו, בי, מצאתי. הפך הוא הנכון, זה הוא תלוי בי ובמעשיי. אני שמחוללת הכל. וזה תוקע אותו, 3.5 שנים בחיים שהוא אינו רוצה ולא מייטיבים לו, כי גברת מים לא חיברה נקודה אמצעית בתוכה.

זה להיכנס לקודש הקודשים,

ולראות, שאני עצמי אהבה… לא שיגידו לי ויספרו לי נפלאותיי, אלא.. ארד אל החומר והמעשה, ואדוש ואחרוש ואזרע, ואגדל, אותי.

לא דרך הוריי, לא דרך חברים, לא דרך עיסוקים והסחות הדעת… לא דרך מעקפים, אלא חיבור ישיר. 

כמה כעסתי עליו שאינו זז, וזו אני שלא זזה.

הוא כועס עליי כי הוא תלוי בי שאזוז כדי לזוז בעצמו. ולא הצליח להביאני לכדי תזוזה.

זה שורש התקיעות… שלא פגשתי אותי בליבה, פנים אל פנים. בגלל זה כל התעוקה הריגשית.. וכל הטלטלות הריגשיות החזקות, זה העצמי מנסה להעיר אותי לזוז ולחיות ולבחור בי ולא לשים אחר על פניי. הוא עמד מולי כדי לגלם לי אותי, כדי שאלמד לנוע מתוך ערות והכרה.

מה זה אומר פרקטית?

דירה, ועבודה רגילה עד שיתייצב בי לעבודה שעליי להוציא מתוכי בעצמאות.

ותנועה בגוף לרפא אותו, כל הסטגנציות הריגשיות שהצטברו בו.

מתוך חיבור ישיר, ולא מתוך הכרח.

ישבתי בשערי העיר ולא עברתי בשער. לכן ירושלים פלטה אותי.

למה לעשות למעני זה ככ סבל?

ההבנות בבינה היו מזמן, שהרי אמר לי הכל בקול.

עכשיו ירד לשכבות הרגש אט אט.

יום שער היום.

09.09.09

10 = חיבור זיכרי וניקבי, עשייה והכלה, תנועה וביטחון.