אני מקפידה כל הזמן לנקות את השיש, לא שהוא מלוכלך, הוא לא, אני שומרת על ניקיון בכל מה שאני עושה (גם בפנימיות), ובכל זאת, אני מנקה את השיש כל הזמן… ולא, אני לא חולת ניקיון (אולי 0.1%, או 10% תלוי איפה שמים את הנקודה והאפסים..) ואולי אתם שואלים את עצמכם למה, למה אני מנקה את השיש ככ הרבה..זה אגב לא רק החלק העליון של השיש, המשטח שלו, אלא הצד שלו, העובי שלו… הקצה שלו – שוב ושוב ושוב… ובכל פעם כשאני מנקה את הצד של השיש.. אני חושבת על הפעם ההיא, כשהדביק אותי לשיש, כמו דבק, והדביק את השפתיים שלו לשלי, ונהיינו שנינו דביקים… מה שנקרא דבק שיש.. ואני..גם כשמתייחדים איתי, אני אוהבת ש – נקי. שלא יוכתמו הבגדים שלי, ולכן, הצד של השיש חייב להיות.. נקי, ו- מוכן. הגם שעברו שנתיים וחצי מאז. ואלו הן המילים, של הדבקות שלי, בבורא = באהבה שאינה תלויה בדבר. אלו הן המילים, של הגעגוע. בתורה שלנו, המשמעות של געגוע = השתוקקות = אהבה עצמה. ולכן, אני עצמי = אהבה.
Deep Water Path: Public 