התכלית היא הדרך, והדרך היא התכלית:

התכלית היא הדרך, והדרך היא התכלית:

מסע התאומים, הוא מסע של התפשטות, בתרתי משמע:

התפשטות מכל בגד (בגידה, באהבה ללא תנאי, באותנטיות), ומכל מלבוש (בושה, הסתרה) כי:

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים."

אין כאן עונש, יש כאן השלכה, תוצאה על תנועה שנעשתה: אם אני ברע (משמע איני רואה האור, וחווה אהבה בכל אשר נברא) אז "הסתר אסתיר פניי" זה חיבור אחור לאחור (או במילים אחרות הנהוגות ברחוב: "ניתוק", והוא בגרשיים, כי אין ניתוק כלל, אפעם, ומעולם לא היה כי הכל: אחד, ואין לבד מלבדו, והוא עצמו אהבה).

אם אני משחררת את תודעת הצל, אני מתחילה לראות, וכשאני מתחילה לראות, אני מבינה, ואז יש לי המבנה, ומבנה מאפשר הרמוניה וזרימה.

עם זאת, יש להבין! כי מבנה, הוא תבנית.

ומסע הלהבות הוא כאמור מסע של התפשטות, כלומר שיחרור כל תבנית.

כשבאים פנים אל פנים עם האהבה ללא תנאי, יש להשוות צורה איתה – כלומר העדר צורה. אם אני מבינה שאני הוויית אור ואהבה, שמתגשמת בצורה מסוימת ייחודית, נשמה בתוך גוף ולא הפוך, הרי שיש לי יכולת ללבוש צורה ולפשוט צורה.

הצורה/התבנית שהכי קשה למוסס אותה, היא תבנית "הלהבות התאומות".

למה?

כי שם הפוטנציאל הכי גדול והוא בא עם האחיזה הכי גדולה, כשלמולנו כל החשיכה הדחוסה ביותר מתוכנו, מתגלמת בנו. האוטומט הוא להיכנס למאבק בין כוחות אור לחושך, אך העבודה הפנימית השלמה, היא השכנת שלום, והשכנת שלום משמעה לקיחת אחריות על כל התכולה הפנימית, כי אין שום דבר חיצוני לנו, וכל "כוחות" החשיכה, הן יצירות שיצרנו אנו (מהחיים האלו או אחרים), ולכן זו התמודדות עם כל הפנימיות שלנו.

השכנת שלום, יש ללמוד איך לעשות, זה לא עובר דרך השכל, אם כי הכרחי להבין.. העשייה, היא ברגש ובהרגש. כשחווים קטבים, יש מאבק, כשמבינים שמדובר בפלטפורמה שהאחד נותן לאחר, וכי יש מקור אחד לשניהם, הרי שמתוך המודעות לדואליות, ניתן להעלות הכל להכרת האחד (השלם המלא).

במילים פשוטות וארציות מאוד:

חיבור המלכות והכתר = חיבור הרצון לקבל לעצמו עם הרצון להשפיע.

הרצון לעצמו = מנתק

הרצון להשפיע = מחבר

חיבור 2 התנועות הדואליות האלו, מאפשר בנית מבנה אחד שלם ומלא.

ומה בשורה התחחתונה?

מסע הלהבות התאומות, הוא מסע התפשטות (הסרת כל מלבוש ובגד) ומתוקף הסרת כל מה שמסתיר (כל צורה וכל תבנית) ההוויה יכולה להתפשט ולהיות אור אינסוף.

כך שזה מסע של התפשטות מכל תבנית, ולכן, התבנית הקשה ביותר לפירוק, היא תבנית "הלהבות התאומות". זה הדבר שהכי קשה לשחרר בו אחיזה.

עד שמגיע מצב בו גם הדואליות הזו: להבות תאומות/לא להבות תאומות = מגיע להשכנת שלום, והבנה שיש ואין הם אחד.

אלו הם הפרדוקסים שיש לפתור, כמו גם פרדוקס יש/אין בחירה (גם יש וגם אין).

וזה עיקר העבודה הפנימית.