כפיות טובה

כפיות טובה.

כפיות טובה, הפיתרון בתוך המילה עצמה: לכפות את הטוב על מה שאנו מזלזלים בו.

מה שמתקן כפיות טובה, זה כשהולכים פנימה לתוכה, ומוצאים מתוכה את מה שבאמת טוב בה. יש בה חלקיק קטן של טוב ואותו צריך לחלץ.

כפויית טובה כשנותנים לי ועושים לי ואוהבים אותי: מול ההורים שלי וחברים, והבורא ובכלל, ואני לא מעריכה את זה, ולא מכירת תודה בלב על כך, שאני לא משיבה טובה/תודה, או שהיא לא אמיתית.

כפיות טובה,

היא שורשית, מגן עדן.

מה טוב בה?

שהטוב.. טבע(י).

זה.

זה שורשה.

אדם כפוי טובה, שלא מכיר תודה על היש, ומתנהג ככפוי טובה, מזלזל. משמע שאין ערך לדברים עבורו. שאינו מייקר את הטוב. שאינו עושה את הטוב, יקר ערך בעיניו. ואת האהבה יקרת ערך. וזה יוצא מכך שהטוב והאהבה הם הדבר – הם הכל. ואין מלבדם. ולכן זה טיבעי שיהיה כך. התרגום של התנהגות להיות כפויית טובה: כשהכל אחד, אין הכרת הטוב כי היא לא יכולה להתגלות.

הדבר היחידי שחסר לאור אינסוף, הוא: הכרה, ו-פועל. הוא הכח וחסר לו להוציא לפועל (זה אנחנו). וכשאנחנו מעלים ההכרה, לאור אינסוף, מכירים בו, בנו – הדבר שלם. זה שלם. לכן הכפיות טובה היא ככ שורשית.. היא משלב שלא היתה הכרה כי הכל היה באחדות. כשהתחילה נפרדות, אז.. צריך הכרה: זה טוב זה רע.

במצבים בהם עולה כפיות טובה, יש לכפות את הטוב על המצב ולחלץ אותו מהלב ולהוציא אמת.

מקווה שאני ברורה.