עוד בנושא: ריפוי

כשיצאו ממצריים, מהמקום הצר, מהעבדות, כדי להביא העם למצב שיכול לקבל התורה, יש צורך קודם כל בריפוי רוחני.
התהליך:
ראשית, בירור ברור וחד משמעי בין טוב לרע (ועל כל דואליות).
אח"כ לחברם לשלמות ובעצם לראות שמה שחשבת שהוא רע = הוא טוב גמור.
לסדר את הדעת (יש לנו כלים אך הם בשימוש לא נכון).

למה באנו לכאן לעולם?
להתחתן ללדת, לבנות בית ולאונן כל היום? מידי פעם עבודה סופר ילדים אישה.. ? 
האם זו תכלית החיים? בית קטן ומשפחה?
איפה ההתפתחות?
ללמוד? מהו לימוד, להתקע בתבניות של הספרים?
מה התכלית?
האם עמדת מול השאלה הזו בבירור והסכמה לרדת לעומק התכלית?

בכל אופן – זו ההתחלה, זה רק כיד לאפשר נקודת מוצא להתפתחות. זה מתחיל בריפוי כל הדרמה האנושית, הטראומה והפוסט טראומה שיש בכולנו.
ולהתחיל להאיר, ולהכיר את הפנימיות האמיתית. לשבור תבניות. אין לנו מושג מי אנחנו. … שאנחנו בחשיכה גמורה ושכחה. 
כי שכחנו הטבע הרוחני שלנו.

וכל העשייה הרוחנית המזוייפת, בדר"כ מציעה ריפוי נקודתי, פלסתר, לפצעים, אבל בעצם היא מחזירה אותך לתוך המטריקס. 
אתה עדיין תלך לעבודה, תחזור הביתה לאישה תריב איתה ועם הילדים ותקנח בפולחן כדורגל ותרוץ לקנות מותגים ותשלה עצמך שיש לך בחירה – אתה עדיין עבד לרצון לעצמי שלך, ולכן אתה בעבדות מתמדת ולכן אתה עייף כל הזמן וחסר חיוּת. 

אם זה כואב, יופי – תיעזר בכאב כדי להעיר את עצמך.
אתה = כל אחד שקורא כאן.

יש להבין כי כל חוויה שחווינו בנתה בנו כלי, עד כה הוא היה בשימוש לא נכון אבל אנחנו יכולים להעביר זאת להיות בשימוש נכון.
קיבלנו דרך. ולא, הכוונה היא לא לעשות תנועות דתיות אוטומטיות ריקות, הדרך היא אהבה. זיכרו כי התנועות האלו נולדו מתוך תנועה רוחנית, אבל התרוקנו ממנה עם השנים, ירידת התודעה והשיכחה. ואז בוודאי שיהיו מלחמות פנימיות בעם. ואף צד לא באמת מקשיב לצד השני, שאם היו מקשיבים מהלב, כבר היינו יודעים לפתור ולחבר.  אבל זה דיאלוג פנימי בתוך האדם עצמו: בין נפש בהמית לנפש אלוקית. בין חומר לרוח, בין אנוש לנשמה, תקראו לזה איך שבא לכם.
יש להבין כי התודעה נשטפה במבניות לא נכונה. ויש לתקן את המבנה וההבנה – וכשזה מתוכן, יכולה הדעת להיות שלמה, וההכרה יכולה לעלות, כמו גם ידיעת האחדות ממש. במובן השלם של ידיעה. וכשיהודי מתחבר עם המקום הזה בו, רואה מקצה עולם ועד קצהו. יכול להבין מה באמת מתרחש עכשיו ומתחיל לראות הכל בשלמות מלאה, ולא בחוסר והרצון לקבל לעצמי, אלא כדי להשפיע.

הטוב והרע אינם נפרדים, הם אחד, ואותו אחד, יש רק אותו ואין מלבדו, והוא עצמו: אהבה. והוא עצמו: טוב ומייטיב. הרע הוא בנו, בנקודת המבט, שרואה בדין, בשיפוט ולחומרה. זה הפך הבורא. ואהבה כפי שתמיד אני אומרת, אנו לומדים באחת מ 2 דרכים (בחירה!! נו – אשליית בחירה): דרך ייסורים או דרך אהבה. כשאני מסכים או מתנגד לכל מה שבא. קיבלתי או שאני דוחה. דוחה = ייסורים, קיבלתי = אהבה. ואי אפשר לזייף פה, הקבלה צריכה להיות מהלב.

דרכי אמת.