חסימות

חסימות.

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים." (דברים ל"א)

כשאנחנו בוחרים ייסורים על פני אהבה, האהבה מסתתרת בייסורים… שאין דבר אחר מאהבה נוכח בעולם, שהוא העלם, והכל (הבורא) נעלם בו בשל ההסתרה שבהסתרה. מתי ואיך ולמה מתרחשות ההסתרות? "על כל הרעה אשר עשה" שהרי הרע, אינו טוב ואינו מייטיב …. אלו מעשים שמנתקים אותנו מהחיבור לאהבה ומחשיכים לנו. מה זה אומר? "פנה אל אלהים אחרים" שהרי הדיברה הראשונה "אנכי ה' אלוקיך". אנכי, אינו אנוכיות, אנכי משמע האותנטיות שהינני. וכשאני זז מהאותנטיות הזו, הרי שאני שם אלהים אחרים – על פניי! משמע בפני הפנימיות שלי, משמע: הסתרה!

מבינים?

הכל כתוב, ספר ההדרכה נכתב עבורינו לפני עידנים וכל התנועות היו ידועות מראש, סיבה ומסובב, ברחוב מכנים זאת גורל, אך זו למעשה תנועת הבריאה עצמה, או המילים אחרות: תנועת האהבה עצמה, וכל שיש לעשות, הוא להכיר בזה שזה כך, להעלות ההכרה והמודעות, לראות ולהבין את התנועות נכונה, את כוונת הסופר!.

כשצד אחד חוסם צד אחר, יש להבין כי אלו ההתנגדויות שלנו עצמנו לפגוש ולהיפגש, אנחנו מתנגדים לחלק בנו.

כל "צד" בחיבור הזה, צריך לדעת שיש בידיו הכח לחסום, ולהשתמש במידת ההרחקה כפי שניתן להשתמש במידת הקירבה. זה אימון על מידות חסד וגבורה ולהביא אותן לדרגת מאסטר, שיודע להפעיל במידתיות את 2 התנועות האלו, מתוך הגופים עצמם ממש (בשפת רוחניקית: החזקת תדר). אלו תנועות וכוחות של הבורא ועל כן עלינו ללמוד אותם ואיך להשתמש בהם נכון מתוך מקור שמקורו אהבה. גם הקירבה, כמו הריחוק, הם כולם מופעים של אהבה עזה. ככל שנסכים להפנים את זה בכל הגופים שלנו, כך נעלה ההכרה והמודעות לבריאה = תכלית המסע הנישמתי.

הדבר שאני נמנע ממנו, הוא ישועתי "עת צרה ליעקב וממנה יוושע!" מהמקום הצר, תצא ישועה. אז במקום שהחסימה תלחץ לי על כפתור הדחייה שבתוכי, הינני בוחרת לראות בחסימה ובהרחקה, אהבה לשמה, שמאפשרת לי לחוש את המרחב שלי חזרה, ואותי עצמי! ולייצב מחדש האהבה בי וסביבי, ולשם כך קיבלתי במתנה חסימה, כדי לאפשר לי לעשות את זה, כי אין תנועה בבריאה שאינה לטובתי השלמה והמלאה.

וגם – אלו כולן תנועות פנימיות בתודעה, שהרי הכל אחד גם ככה! ואין נפרדות כלל.