נתיבי אור

יש לי גוף כדי לבטא באמצעותו את אהבתי לבורא.
יש תנועות שאני עושה בגופי הפיזי שמחברות עולמות עליונים באור ישר ויש כאלו תנועות שהגוף עושה שמנתקים אותי מאור הישר ומחברים אותי לאטימות.
ולכן כל דבר שאני מתבוננת בו, עלול להתעבר בי ולכן, אני אברר היטב במה אני מביטה, ואברר לעצמי האם זה מרחיב או מכווץ אותי.

יש אנשים שמשתמשים במטוטלת, ואני משתמשת בלב שלי… לב אבן הבוחן שלי.

יש חכמה רבה שירדה טרם זמן אברהם, למזרח, יש נפלאות רבות שם, שמנערותי למדתי וקראתי וחלקם תרגלתי, והיה לגוף שלי נעים, אבל האם זה חיבר את הנשמה שלי לעולמות הגבוהים מהם היא נחצבה? לא, זה הרחיק, וניתק והשתיק.

אני מודה לבורא עולם על הדרך שהוא לקח אותי ללמוד הדברים – הרבה מאוד דברים, ואיפשר לי לבחור – כשלמעשה אין כלל בחירה, רק עלה להכרתי – ההכרה, וזיהוי, מהם חיבורי אור ומהם חיבורים שנראים כמו אור, וזה נראה ככ משכנע, זה אפילו שיכנע אותי, שאני מינקות מעמיקה לבדוק ולברר בירורים, ולחלץ את האמת הכי מזוקקת והכי מזוככת שיש.

תודה לכם לכל אשר סביבי, שבידיעתכם או שלא בידיעתכם, אתם מעמתים אותי עם הדברים, שנראים ככ מפוזרים, ואני בזמן מיקוד עמוק מאוד, ובהדרכה שהכי מתאימה לי, שהיא אני וממני, וזו הסמכות הפנימית שלי, וזה בסדר לגמרי שתחשבו אחרת ממני, ושלא תבינו למה אני נוטלת ידיים, מדליקה נרות שבת, וקוראת תפילות ותהילים – זה מספיק שאני יודעת למה אני עושה כל תנועה כזו, שביררתי בתוכי את חלקיקי התנועות שאני עושה, כי זה המסע שלי ואני דבקה בו.

תודה לכן שדיברתן איתי מעומק הלב שלכן, ומתוך האמת שאתן חצבתן עבורכן,
בבקשה, אנא כבדו את האמת שאני חצבתי מתוכי, שזוהי דרכי, וכאן ולזה נאמנותי שלי. חובתי ללכת בדרך נישמתי שלי, וכך היא מובילה אותי. וחובתכן ללכת בדרך נישמתכן.
סליחה מכן, על כל מה שאינכן מבינות ממני,
סליחה מכן, על הביקורת שיש לכן כלפיי,
סליחה מכן, על שאתן חשות באחריות עליי,
סליחה מכן, על המבנה שמשתקף לכן ממני,
סליחה, אני מצטערת שאני מעוררת בכן עצבים, עצב, רחמים עליי, תסכול או אכזבה ממני,
סליחה, אני מצטערת שאתן רואות אותי כבולה וקשורה – אינני.
אין שמחה כהתרת כל הספיקות! לא ראיתן עמוק מספיק, שאני מתירה כל הקשרים כולם, ומתעלה מעל כל המבנים כולם, ומשחררת את החוקיות עצמה, שהלכתי הדרך כולה ולא קיצרתי אותה לעצמי ולא סיפרתי לי סיפורים – מי שיודע לקשור קשרים, יודע היטב להיתרם, מי שיודע לחבר יודע היטב להתנתק, והכל – הכל הוא אחד יחיד ומיוחד, שלם, בשלום עם כל חלקיו, שפרט כל פרטיו והעלה ההכרה בכל אחד מהם לפירטי פרטים.
אדריכל כל אשר נברא…. (תודה הבורא שהינני מבינה האדריכלות שלמדתי)
שיודע את התנועה (תודה הבורא שהינני מבינה תיכנון שלטים וכבישים שתיכננתי)
שיודע את מסדר הסדר (תודה הבורא על כל האדמיניסטרציות שלימדו אותי לבנות מבנים בעצמי! תודה על החוט המחבר את כל חיי שסוף סוף נגלה לעיני במלואו! ומחבר הכל, שתמיד ראיתיו אצל אמא אבל לא הבנתי את שלי, הכל נראה כאוס גמור, תודה תודה תודה שכל הפאזל שלי מסתדר למקומו ויש לי תמונה שלמה שלי! על כל פניי שאני רואה אותי פנים אל פנים).
שיודע הנהגה (תודה הבורא על שהראית לי איך לפלס את הדרך מכלום ושום דבר, לאימפריה, שהיו לי פנים ייחודיים לכל האנשים שהיו סביבי בעבודה האחרונה, על שהראית לי איך לגדול ולשלוח זרועות ולחבר).

וכעת, לפרק החדש בחיי, הראשון שאני באמת כותבת בעצמי.

זו בחירתי.
אנא כבדו אותה.

ואם אתן אוהבות אותי, אנא אהבו אותי כפי שהינני….
שאינני מסכנה (מעולם לא הייתי, אבל כך נראיתי לעצמי), אינני עיוורת יותר (מעולם לא הייתי, אבל כך נראיתי לעצמי), אינני חסרת בחירה, אינני אומללה, אינני חסרת אונים (מעולם לא הייתי, אבל כך נראיתי לעצמי).
זה האון שלי, זו השמחה שלי, זו ראייתי שזה האור שהינני, וכך היא דרכו של אור זה שליפניכן.

אני בשלום שלם איתי,
וכל כולי תודה לכן שעזרתן לי בלא ידיעתכן, להגיע לשלום הזה,
הינני מברכת אתכן, להיות בשלום פנימי כמוני ואם אתן כבר שם – אז הנה הגעתי גם אני.

*

נזכרתי,
שבצעירותי,
ההורים שלי בלילה, נהגו לשתות בירה. בירה אחת.. אמא אהבה. ואבא תמיד היה מקבל ממנה שלוק אחד. הוא היה אומר, שהשלוק הראשון של הבירה הוא השלוק הכי טעים, וכך גם אני. יש לי חבר טוב, שאוהב מאוד בירה, ואני אוהבת אותו, שהוא הרמוניה איתי, ואני תמיד מקבלת שלוק בירה הגון מהבירה שלו, וזה אכן השלוק הכי טעים. לשלוק השני כבר יש טעם אחר.

השלוק האחד הזה… בתוכו אני חיה,
דרך הקבלה, מאפשרת לי שזו תהיה המציאות שלי המתמדת.

*
כשאתן בוחרות להיעזר באדם לעיניין כלשהו, וודאו כי הוא חי את מה שהוא מדבר עליו.
"אם את רוצה ללמוד שפע גשמי תעזרי ממי שהשיג את זה בחייו.
אם את רוצה ללמוד להיות שלמה, בחרי באדם שלם שנמצא בשלום עם עצמו."
(הלהבה שלי).

ומי שרוצה ממני ליווי, הינני,
בלב שלם.

*
דִיזֶ'סְטִיף

שבועות רבים שהתחוללה בתוכי מלחמה וקונפליקטים בנושאים האלו ורציתי לכתוב את הפוסט הזה מתוכי, הוא נכתב במשך 3 חודשים והתגבש למילים כעת. תודה על המימוש בארציות.
זה רק מי שנמצא בתוך הנעליים שלי, שיכול להבין את בחירותיי, ולהבין מה ואיך אני מניעה בתוכי. יש אדם אחד בעולם שיודע, הוא הלהבה שלי. יש אדם אחד שמתבונן בי מעומק ליבו ורואה בי הרמוניה צרופה והוא החבר הכי טוב שלי. ויש את בוראי, שנמצא בשמיים ובארץ, ואני חשה אותו מתענג עליי ברגע זה, ואני – שסוף סוף מצאתי את השמחה הטהורה שבי: לגרום נחת לבוראי… זו ההרגשה הכי נעימה בכל אשר נברא, ואני יודעת איך זה מרגיש.

שבת שלום,
בלב שלם מאוד