חבלי משיח

ג' חלקי האחד להלן: חסד, גבורה, תפארת.

תחזיקו: ארוך, עמוק, גבוה, ארצי.

חלק א'

הם החבלים שכרכנו, על ידינו, גופינו, עיניינו, תודעתינו, רגלינו, כח ההולדה שבנו, כדי להפריד עצמנו מהבורא כדי שתוכל להיברא בריאה. מרגע שנבראה הבריאה והתגשמה בגשמיות החומרית, אין צורך בחבלים אלו יותר וניתן להמיס אותם.

מאחר ולחבלים האלו אין גשמיות, הרי שהם תודעתיים.
תודעה סוללת נתיבי מחשבה, רצפטורים במח, ועל מנת שיסללו מסלולי מחשבה חדשים, יש לחזור על הפעולה מספר פעמים, עד שתהפוך לטבע חדש.

כך יכול אדם מספת ביתו, לברוא בו טבע חדש שלמעשה אין חדש תחת השמש, וזו חזרה למעשה לטבעו הרוחני האמיתי. שממיס החבלים שאינם באמת קיימים, ומתחיל להשיח עם כל פנימיותו שלו ולהתפנות לפנים אל פנים עם הפנימיות כולה, ובכך מאחה מחדש עצמו בכור היתוך, על ידי שמלבן כל סוגיות חייו עד להלבנה טהורה ושלמה, שיהא הלובן אוסף בתוכו את כל הגוונים כולם, מתוך בירור של כל גוון וגוון בו, מתוך התוועדות לכל הגוונים והמראות המתגלות לעיניו הפיזיות המתאחות עם עיניו הפנימיות.

כשיש אהבה, תאמיני,
כשיש אמונה, תאהבי.

לעבֵּר את הבורא בנו, משמעו הסכמה להרפות ולאפשר כניסה של אהבה טהורה לכל תא וחלל, משמע הן ברמה התאית בגוף, הן לגוף הריגשי, הן לגוף המנטלי (מחשבות ואמונות שגויות), גוף רוחני הוא כבר שלם ותמיד היה.

מורידה עוד לארציות:
גוף פיזי, לטפל כמו בתינוק (הזנה תזונה, אהבה, הקשבה, הכלה, מגע – כל הסוגים, פגישת הגוף עם עצמו, מנוחה/תנועה)

גוף ריגשי, כמה מפתיע, כנל, + חמלה וסבלנות לקצב שלו, הסכמה להרגיש הכל, כמו כל רגש, הוא ילד שלי ואני אֵם הכל.

גוף מנטלי (מחשבות):
להיות ער להן, ולזהות אותן, ולברר אותן לפי:
מתכווץ בי = שקר
מתרחב בי = אמת
מתכווץ, מסמן לי שזה לא מיושר עם אהבה, משמע עם הבורא.
אם מערכת האמונה שלי היא:
יש בורא לעולם
אין עוד מלבדו
הוא עצמו אהבה
הרי שאין דבר שאינו אהבה,
ואם אני מזהה דבר שאינו אהבה, הרי הוא בהכרח שקר שהתקרש ואיני רואה נכון, זוזי מילימטר ימינה ותראי נכון.
זה עוזר גם ליישר מחשבה, ובהתאם גם את הרגש ולהשיב השלמות, הנחת כל כנה בכנות אותנטית.

כשמיושר בי, מלא בי, והכלי הופך לצינור שיכול להעביר שפע. הנתינה היא מהיתרה, ולא על חשבון מילוי עצמי. זה לא אגואיזם, זו לא אנוכיות, זה כן: אנכי ה' אלוקיך. משאדע לתת הסכמה בתוכי לקבל לעצמי אהבת אמת, אדע גם להעניק אותה. אני מאפשרת לבורא למלא בי כדי להשפיע. זה מבטל את המשרתת ומאפשר שירות (לשרת את הבריאה = האהבה).

חלק ב'

שאלות על אמונה, ואיך זה יתגשם, ומה זה אומר עבורי משיח.

משיח, לשון להשיח, עם כל חלק בפנימיות שלי, לנהל שיחה, להכיר פנים אל פנים, להקשיב לו, לתת תשומת לב ממש! להכניס אור, לבוא עם נר (נפש+רוח להעלות לנשמה) ולהאיר כל מה שחשוך בי מפניי, כל מה שהסתרתי ממני בתוך הדעת, בהדחקות, ולהאיר כל הלא מודע, באור טוב! להייטיב הכל "והתבוננת בו ואיננו":

לאחד הקולות למקהלה אחת: ויקהל.

אחד.

שעשיתי שלום פנימי עם מי שאני, אני יודעת מי אני.
לא מבטלת את עצמי ולא מתגאה בי, אלא יודעת מי אני.
זה לא דבר מדובר, זו שתיקה שיודעת ונוכחת, ועומדת!
הינני
משמע כל נוכחותי כאן.

כאן קולי
כאן כולי

כל קולי, אחד
כל אורי, אחד
שאני אחת איתכן
שאני אתן, בכן, ואתן בי
האהבה בי ואני בה ♾️

זוהי "שיטת" בלב שלם, תפארת
אלו חלק מהכלים שזכיתי לקבל בתוכי לאחד כל הדואליות בי, האור והחושך.
שנה שלמה שאני בהתכנסות כמעט טוטאלית, ובהתייחדות עם הבורא.
ללא משפחה, ללא חברים, ללא תעסוקה, ללא פרנסה, ללא חומר, ללא גירויים מן החוץ. עם הרבה מאוד לבד. במציאות אבל גם מחוץ לה, מחוברת אבל גם מנותקת, לבד אבל גם ביחד.

בשבילי,
משיח, משמע להיות אישה שלמה, תודעת גן עדן, כאן.
משמע, להיות במלואי, להגשים ולממש זאת ללא פחד, או צמצום, להביא להנגיש, להשפיע גווני האור והאהבה שהינני,
להיות אני שלמה, באותנטיות מדוייקת.

ובין השאר, גם לומר:
אני נוכחת כאן, ביניכן.
להאיר בכל אחת ואחד את כינרת שבו/ה, לעורר את הלב,
המרירות ממומתקת בהתמדה וממיסה האבנית שעל הלב ומתרוממת.
הרפייה והתמסרות (באור ובאהבה עם הבורא) הן שעזרו להרפות האחיזות הכי קשות בי שהתאבנו ממש. זו המשמעות של להוציא מים מן הסלע. להוציא התנועה מתוך ההתאבנות.

חלק ג'

עם ישראל חשוב מאוד שיתאחד כעת – כל אדם בתוכו וכולנו בנינו (זוגות, משפחות, חברים, מעגלים) ושיהיה המבנה שלם, למה?

ישנן מספר שאלות שעולות בנו כעת:

מה יהיה ככה או ככה
ואז איך יהיה
ואיך כן טוב

כשיש שאלה, כל שאלה, למעשה משאילים לרגע חלל ריק. זה ה-סַפֵק, שיש הפסקה ב "תוכו רצוף אהבה" מהמבנה השלם.

התשובה, משיבה מילוי, לכן משמעותה לשוב למילוי (שאין חלל פנוי, מבנה שלם מלא).

עבורי אין שאלת משיח, כי זו מציאות שמתקיימת כך ברגע זה. זה חי וקיים וישנו.
זה כבר קרה, הוא כאן, זו רק הסכמה לראות שכך הוא.

המקדש כאן, נוכח. זו הסכמה לראותו.
ראיתיהו גם, והריני מעידה על כך, ב-ט' באב, חצי שנה לפני שהחלה הקורונה, הונחו יסודות ועלתה בי שמחה עצומה והעולם כולו שתק, תודה לבורא שכעת אפשר לדבר ולשחרר את האילמות, ולהשיח בכך.

אחכ, ראיתיהו כשהגעתי לכותל (לפני כחודש) והתפללנו ביחד על אחד.

הינני,
בלב שלם