אירועי חיים: עוגה

אירועי חיים: עוגה.

ביום שישי כבר היה מתוח, והבנתי שכל הסופרים עמוסים, שהבריות מתכוננות לבוא המשיח (כי אין מצב שהכינו כל זאת למלחמה) וחששתי לצאת 50 מטר מהבית לסופר הקרוב לבייתי, שהעוגה כבר היתה מוכנה, והיתה חסרה שמנת חמוצה כדי להשלימה.

ותהיתי מה אוכל לעשות, שהרי חסר הסיום.

וכבר חשבתי שהעוגה תשאר כך, נטולת סיום.

כי חסרה לי שמנת חמוצה ובלי זה, אי אפשר.

ואוכל אותה ככה, חסרה.

והתחלתי לחשוב על חלופות:

גבינה אחרת עם סוכר = אין לי

אינסטנט פודינג וניל = אין לי ואין חלב

לבקש מהשכנים! = למי תהיה שמנת חמוצה X 3 שהוא לא צריך רגע לפני שהמשיח בא? (התביישתי לבקש).

משהו אחר,

אולי קצפת? נזכרתי שקניתי מיכל כזה, לחברה, עבור הקפה שחיתות שלה, שאני אוהבת להגיש עם קינמון מעל.

"מה, אני ארסס עכשיו עוגה שלמה בקצפת של קפה?" לא מתאים.

ואז פתאום ראיתי בזווית העין, שיש לי מיכל קטן של שמנת מתוקה להקצפה שהתחבא לי מול העיניים במגירה, שכחתי שקניתי אותה ממזמן, לשבועות ולא היתה בשימוש.

הלכתי על זה!

וזה היה בול במקום! ואף מושלם ואף יותר טוב משמנת חמוצה!

אז –

נכון שזה יכול להיות סיפור תפל וטפל לגמרי בעת הזו,

מה קורה לה, יש מלחמה והיא עסוקה בשמנת חמוצה או מתוקה?

אבל זה כל הטעם בחיים עצמם! לגלות היש שבתוך כל האין ולכנוס האוצרות מן התהומות. וכן, התשובה היא כן, אני עסוקה בלהמתיק את החמוץ והמר למתוק, אני עסוקה בבריאה!

כמה עוד שפע יש בנו/לנו, שאנו לא רואים?

מי עוד קיבל מתנת שפע ועכשיו לפתע הוא מזהה אותה?

בלב שלם,

תהליכי עוצמה משני חיים בזמן קצר (אפילו פגישה אחת של חצי שעה).

*עוגות? רק עם מזלגון!