שבועות: קלסונס

ש-בועות.

גדלתי בתוך בועה, בחיק סבתא.

תודה שזכיתי לגדול בין אנשים נפלאים, ובתוך המובן מאליו – תודה שהיה מובן מאליו בחיי, שהיום דבר אינו מובן מאליו…

לפני ש-בועות, סבתא היתה נערכת והופכת את כל המטבח העליון שלה לחגיגת ענני קמח שהיתה מחזקת את שרירי זרועותיה בלישת בצקים שונים, שהיתה מכניסה בהם את כל אשר בה, הוויה עליונה של חמלת אינסוף, טוב לב, רכות, עדינות וכוחות נפש אדירים חזקים יותר מיהלום.

המטבח העליון היה במרחק של 10 מדרגות, ליתר דיוק י"ג מעלות… מטבח קטן, כמו של סבתות של פעם, שהכל היה נכנס בו והכל גם יצא ממנו. מטבח פתוח גם כשפיזית היה סגור.

"דבש וחלב תחת לשונך…" (שיר השירים)

הקמח היה נשפך בתלולית על שולחן העץ מחופה פורמייקה של "שיש", הכמויות היו על שילשים ועל ריבעים.. היתה פותחת ביצה בעדינות אל תוך לוע הר הקמח והיתה מערבבת, מאחדת, ולשה לכדי בצק חלק ונעים לעבודה, שאין אצבע שלא היתה נשלחת להיתקע ולשהות בתוכו כדי.. להרגישששש

היתה מרדדת, קורצת עיגולים בינוניים, וממלאה במלית של גבינה צפתית מגוררת (שנסעה כל הדרך מצפת ממש, ממחלבות קדוש או המאירי בלבד!)

מעורבת עם ביצה, מלח מן הסתם לא היה צריך להוסיף, וממש מעט פלפל שחור. היתה סוגרת בתוך כפות ידיה שבגודלן המדויק כמו נבראו להכנת קלסונס וסמבוסק גבינה המושלם ביותר בעולם שרק היא ידעה איך להכין ממש, והיתה מערסלת את השוליים של הכיס הממולא, בהדבקה מתמדת, ששום מילוי לא יחשוב אפילו לצאת מתוכו.

אחרי ש 3 תבניות היו מוכנות, היתה מעמידה סיר (כי לא מרתיחים סיר, אלא "מעמידים אותו לרתיחה") עם מעט מלח, והיתה שולקת את הקלסונסים עד שעלו וצפו. היתה מניחה אותם בתבנית רווית חמאה, והתבניות האלו היו מחכות שש-בועות יגיע.

בשבועות, היתה מכניסה אותם לתנור עם עוד כמות מכובדת של חמאת על, והיתה מגישה לארוחת החג, עם עוד גבינה צפתית מצפת ממש, מגוררת מעל.

אני תמיד קיבלתי את התחתית עם "המאאמאר" זה החלק השחום והחרוך, הקריספי… כל אחד היה מקבל 6 חתיכות בצלחת שטוחה מעט עמוקה, ששום קלסונס לא יחשוב להחליק ממנה החוצה (אני הייתי מקבלת 7).

לפעמים,

אנחנו לא יודעים להעריך דבר שיש לנו, עד אשר איננו.

אל תטעו, כי אין בי עצב, אך זו חוויה שעיצבה אותי, וסבתא שלי בתוכי, כי ממנה באתי ואין אובדן לא בפיזי ולא ברוחני, הכל שלם ומלא,

המתכון הכי קרוב לאמת שמצאתי, נמצא כאן.