יום יראו שלם
ביום בו נראה את הכל בשלמות, יתבטל הלילה והכל יהיה יום אחד.
הראייה מאפשרת הכרה והכרה מאפשרת הכרת תודה, והכרת התודה מאפשרת לזהות את היש והיש הוא השפע.
זה מתחיל במודעות לדואליות, לראות או אור או חושך, לעשות בירור עמוק מהו אור מהו חושך, מהו פחד מהי אהבה, מהו רוח מהו חומר – של מה שנמצא בדואליות.
אחרי שביררתי היטב מהו טוב ומהו רע, מהו אור ומהו חושך, אני מתחילה להבין שחייבים את שניהם, גם את האור וגם את החושך (איך אראה אור כוכבים אילולא יהיה הרקיע לרקע חשוך כדי לראות את האור? וזה עובד גם הפוך, אור גדול מסמא אותנו ומכאיב לנו ומעוור אותנו).
אז בירור מאפשר מערכת או-או, וממנה אפשר לעבור למערכת גם וגם, ומגם וגם עוברים הכרה שהכל אחד. שהאור הוא חושך והחושך הוא אור והם אחד.
שהפחד הוא אהבה ואהבה היא פחד והם אחד. שקבלה היא נתינה ונתינה היא קבלה והם אחד.
איך נתינה היא קבלה?
כשאדם מסכים לקבל מאחר כדי לתת לו לתת לך. כי כשאדם נותן לאדם אחר לתת לו, הוא מאפשר לאדם האחר להיות הוא ולהשפיע את השפע שהוא, וכך בו ברגע הקבלה היא נתינה והנתינה היא קבלה.
נתקדם לגבר ואישה, מוכנים?
אז – ניחשתם יפה, הם אחד. במיוחד להבות תאומות..
כשכל אנרגיה מזהה את עצמה (בירור או או, מהפתיח, זוכרים?) ומתנהגת בהתאם לטבע שלה, וכל אחד נמצא במקומו ובהכרה לעצמו ולאחר, יכול להתרחש איחוד.
יופי, מה זה אומר?
זה אומר שהזיכרי כשמתיישר עם האמת (שבליבו, בנישמתו) הוא ישר עם האור והוא זה שנותן. והניקבי, יש לה נתינה שונה: הנתינה הניקבית היא ההסכמה שלה לקבל. כשהיא מקבלת מהזיכרי, היא משפיעה. הוא משפיע ממנו אליה והיא משפיעה הלאה (תולדות, ברכה, ריבוי, שפע).
כשגבר אומר לאישה: "אני אוהב אותך" היא מרגישה שזו הצלחה שלה, היא שמחה שגרמה לו להרגיש כך, לבטא ולהוציא מתוכו הרגש הזה. כשהוא לא מראה לה האור שבה, היא מאשימה את עצמה, וחושבת שמא היא עושה משהו לא טוב פה.
"אני נשמה, אני לא צריכה שום דבר, אבל אם נתת לי, אז תודה, ואני נהנית מזה ומתענגת על זה."
אנחנו פועלים מ… ולא אל..
חוק המראות וחוק המשיכה וחוק היש, הם חוק האחד.
זיכרי חשוב שימלא תפקידו, ולא יצפה לקבל ממנה, אלא יקבל מעצם זה שהוא משפיע ונותן לה. והיא חשוב שתמלא תפקידה ותסכים לקבל ובעצם שהיא מקבלת, היא נותנת לו לתת לה.
כשכל אחד ממלא את התפקיד שלו, ולא הופך את היוצרות, המערכת יכולה לעבוד באחדות, וכך הנתינה היא קבלה והקבלה היא נתינה בו זמנית.
רוצים עוד דוגמא?
כשאני מקבלת אדם לליווי, מי נותן למי?
כשאתם קוראים כאן, מי נותן למי?
על פניו נראה שאני נותנת, נכון? אז זהו, שזו אני שמקבלת.. אני מקבלת רשות להיות אני ולהשפיע אותי.
תודה שאתם מאפשרים את זה!
חסד שבמלכות
חסד = אהבה, נתינה שאינה תלויה בדבר (זיכרי)
מלכות = רצון לקבל, רצון (נוקבא)
האהבה שברצון לקבל שהקבלה היא הנתינה עצמה.
ספירת העומר, היא תהליך עמוק מאוד של העלאת ההכרה מעל למודעות, לאחדות השלמה. זו המתנה הנפלאה ביותר (בעיני) שישראל קיבלו, את היכולת לגעת בלב המהות ממש, ולהיות שותפים לבריאה.
היא גם מלמדת אותנו את דרך הלהבות התאומות. נהוג לחשוב כי אין ספר הדרכה, כשלמעשה יש ויש. התורה עצמה היא ההדרכה, ספירת העומר היא ההדרכה, ושיר השירים אשר לשלמה = השלם המלא, היא ההדרכה.
אני שלמה, ואם אקבל עוד, אהנה בכך ואהיה בהכרת תודה! אבל אני לא חייבת.. כי אני שלמה ממש.
יום יראו שלם, שיראו עצמם שלמים, שיראו… אנו רואים באור, כשמתעוררים.
איך זה יקרה?
כשנראה כל תנועה, וכל הינד עפעף שמימשנו בחיים האלה, מולבנים.
מזה מולבנים?
יופי ששאלתם..
מולבנים, שעברו ליבון.. : ) בלהבות.. והלבינו נעשו לבנים ("מלבנון תבואי") טהרה, משמע הכל בסדר אלוהי מופתי, וכל אשר חווינו כך בדיוק היה צריך להיות ויש שלום והשלמה עם הכל הכל הכל, ושקיבלתי 100! בלהיות כינרת. מילאתי את תפקידי היטב ובצורה שלמה, וכי כל אשר עשיתי וכל אשר היה, וכל אשר יהיה, שלם הוא. ושאני הינני שלמה עם כל אשר היה הווה ויהיה.
זו לא עוד תיאוריה, זה הלכה למעשה.
Deep Water Path: Public 