ללכת בנסתר כבגלוי (חציית ים סוף) = בים אבל ביבשה.
"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי)
"הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה]" (איכה)
שובה לחיק האהבה, שובה הביתה, שובה אל ליבך.
אומרת לך אבל יודעת שאת כל זה אתה אומר לי, כי אתה מחכה לי, ולא אני מחכה לך (על אף שכך נראה).
קפוץ לים, בנחישות כנחשון, עד יגיעו מים עד נפש (הגיעו!) ואז הפלא קורה.
אפשר שיהא זה חג ככל החגים, ואפשר שבחג הזה נקרע את הים לגזרים (לגזור את כל הדינים במובן לא לתת אותם, אלא הפך: לבטלם) כשאנחנו מקיימים סליחה שלמה ומלאה בתוכינו וחוצים (יחץ) ומשיבים הדואליות לאחדות.
12 השבטים חצו את הים ב 12 שבילים, שביל ונתיב לכל אחד, הם נתיבות החכמה שמותאמים כל אחד לנתיבו שלו.
כל אחד חוצה בעצמו כולנו חוצים בלב אחד כאיש אחד.
האם אתם מאמינים שזה אפשרי ממש?
מה תעשו אם אכן ברגע זה יעמוד מולכם משיח?
אנו רגילים שהדבר רחוק מאיתנו, רגילים לרצות ולא לקבל, רגילים להיות בחיסרון, רגילים להתלונן, רגילים למרחק שיצרנו בנינו לבין בוראנו.
מייחלים לקירבה, ומקריבים הרבה עבורה, אבל האם אנו מוכנים להתקרב בעצמינו? האם אנו מוכנים לקירבה, להכיל אותה? להיות היא, לחיות אותה?
במקום להיות ערבים זה לזה, אנו מתערבים זה לזה ונמשכים אחרי ערב רב במקום למשוך הערב רב אחרינו לאור, לבוקר להאיר.
זה יכול להיות חג ככל החגים,
וזה גם יכול להיות החג שמשנה את הכל,
במה אתם בוחרים?
ואם אתם שואלים אותי איך, אומר לכם:
בחרו נושא אחד, שאתם מוכנים לקרוע את השמיים והמים עבורו, מידה אחת שתציבו לה מידה!
אם יש דבר מה שאתם רוצים ממש, תקנו מידת תאוות הגוף והיצר (מיניות, כדי להיות ברורה ממש), תהיו עם האישה שלכם שקידשתם, וקידשה אתכם.
זמן לזיווג ופרנסה, שהם אחד = חיבור זיכרי ניקבי, וחיבור חומר ורוח = אחד.
שביעי של פסח, בכוחו להעלות אותנו לשמיני… שהוא האינסוף עצמו (שאין לו צורה).
האם אתם מוכנים להתפשט מצורה וממלבושים ובגדים?
חג שמח!
מי שאיתי, אני איתו, מי שאני בליבו הוא בליבי – וגם כל אלו שלא… יש בי מקום לכולם.
Deep Water Path: Public 