השלם

השלם.

המסע חזרה הביתה, חזרה לטבע הרוחני שלנו,

הוא למעשה מסע חזרה לאהבה, אחרי שרעינו בשדות רעים.

התנגדות לקבל (כל דבר: טוב/רע, מציאות, מצב בו אנו נמצאים בחיים ברגע זה, את עצמינו וכו') זו התנגדות לבורא/לבריאה, כאומרים לו/ה: "לא הטבת איתנו" והרי לפי חוקי היקום הכל טוב ומייטיב, משמע נקודת המבט שלנו לא מסונכרנת איתו ועלינו לזוז קצת כדי לראות.

עובר עלינו הרבה:

מי בנושאי זוגיות, בדידות, מי בנושא שלום פבית, משפחה, קושי עם הילדים, בעלי החיים, קושי עם בריאות, אובדן של יקרים, חברים, אהובים, חלקי משפחה, קושי בפרנסה, קושי ריגשי, הצפות, חרדות, מחשבות טורדניות, קושי שלנו להיות בעור שלנו, ולהיות אנחנו ועוד קשיים רבים על כל שעל וצעד. מוסדות או נושאים שאנו נאבקים בהם או איתם.

מה יקרה אם נרפה?

מה יקרה אם נסכים לקבל שכל קושי הוא הפיתרון ולא הבעיה? ונהפוך את היוצרות?

מה אם נקודת המוצא שלנו תהיה:

* הלבד שלי היא מתנה שנועדה לאפשר לי לפגוד את עצמי פנים אל פנים, כדי שאוכל לקבל בפנים מאירות את בן זוגי לכשיופיע ותהיה בי בשלות לקבלו?

* קשיי הפרנסה שלי הם מתנה שנועדה לאפשר לי להתבונן בניהול האנרגטי/ריגשי שלי, ולזהות היכן יש לי נזילה וביזבוז משאבים? אולי נכון יותר עבורי מעט מאשר הרבה כדי לאפשר לי לדייק את עצמי מאוד מאוד על מנת להעצים את הווייתי?

* המחלה שיש בגופי היא מתנה שנועדה לאפשר לי לחמול עליי, להוריד הילוך, אם אני רגילה להיות בנתינה החוצה, כעת יתאפשר לי ללמוד לקבל בהכנעה והתמסרות קבלה מהאחר. אם כולם תלויים בי, יש לי הזדמנות ללמוד את התלות מהצד השני שלה, כשאני תלויה באחר.

* שלום בית מאפשר לי לזהות היכן אני לא שלם בתוכי ואין לי שקט פנימי שעליי ליישב אותי ואת הרוח חזרה בתוכי, יש לי הזדמנות ללמוד ענווה, חמלה, ולהרחיב את יכולת הכלי שלי להכיל כל התנועות של בני הבית בי. אולי יש בי התנגדות לדרך של מישהו מבני הבית כי יש בי שיפוטיות וביקורתיות ויש לי הזדמנות לראות את זה כדי לנקות זאת מתוכי – או שיש התנגדות חריפה כי מישהו סטה מהדרך ומתאפשר לי כרגע ללמוד דרכם של ארבעת הבנים (חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול) ולתרגל גמישות בתוכי לנוע במסלולים חדשים.

* אולי פיטרו אותי מהעבודה שלי, כי התפקיד שלי והשיעור שהיה לי שם הסתיים, ועליי לשמוח שנפטרתי משיעורו של זה, ולקבל בברכה ובסקרנות את השיעור הבא.

* אולי אני יושב חסר מעש, חסר אונים ולא יודע לאן, כדי למצוא בתוכי את ייעודי, ועליי לברך הזמן שניתן לי במתנה איתי – כי מי באמת עוצר את חייו להתבוננות אמת של עירום ועריה?

הסוד הוא סוד ההיפוך, שלמדנו אותו בפורים, וההשלמה שלו היא היציאה לחירות, הסכמה לצאת מהאחיזות והתבניות שאנו אוחזים בהם ככ חזק לעיתים (תמיד!) לחינם… מתוך פחד, ופחד הרי הוא ריק, כי אין לו ממשות, הוא לא אמיתי (הוא מרגיש אמיתי… אבל אם תתבוננו לתוכו עמוק תגלו שהוא ריק לחלוטין). ואם אני מזינה בתוכי את הריק והחושך, הרי שאני לא בקו הישר ולא עם האמת, כי יש אמת אחת בלבד, והאמת היא (ניחשתם נכון!):

אהבה.

ואהבת,

בלב שלם, פנים אל פנים, וללא משוא.

וגם לאהבה יש לה דרכים נכונות, וכשסוטים מדרך הישר שלה, נכנסים לחשיכה קשה וחווים ייסורים. מהי הדרך הנכונה? היא מעוגנת לנו ב 10 הדיברות. …. אהבה היא נפלאה, כשהיא אהבה לאישה שלך, ולא לאישה של מישהו אחר או שאינה שלך, שלא קידשת אותה והיא לא קידשה אותך (זה הופך אותה מקדושה לקדשה). כשאתה מפרגן להצלחה של כל אשר סביבך והעין שלך לא צרה עליהם, ואינך חומד אשר להם, בטח לא גונב.. לא מאנשים את הזמן שלהם, ולא האהבה מהם במניפולציות ולא עוד כל מיני – סומכת עליכם שבעומק הלב שלכם הינכם יודעים היטב מהו טוב נכון וישר ומה הוא לא – ועלינו להתגבר הרבה שם כדי להשיב הכל לתקנותו. להתגבר על היצר כדי ליצור יצירה טובה ונכונה… שיש לה תולדות, למשל.

באהבה,