אנחנו עוברים גלים כעת (ריגשיים, אנרגטיים..) ויש תנועה בין חיבור לניתוק, בין לבד ולביחד.
הגלים נועדו שנברר אותם: נזהה את הלבד ונזהה את הביחד ונבחר את בחירתינו.
אדם בוחר לבד, כשהאגו מוביל אותו.
אדם בוחר ביחד, כשהאהבה מובילה אותו.
וכשאנחנו מבצעים חיבור הדואליות (לבד+ביחד), לחבר שתי ההוויות והתנועות, יש להבין שאנו חשים לבד לא כדי להנציח אותו, אלא כדי לבחור ביחד ולהעצים אותנו.
אין צד שני, יש רק צד אחד: אהבה.
יצר ההרס העצמי, החבלה העצמית (פיזית, נפשית, ריגשית, מנטלית וכו), השנאה העצמית, שינאת הריקנות היא שמכלה אותנו, במקום שנזהה עצמינו כאהבה עצמה, ונאהב.
כשמדברים על ליבו של הכעס, על ליבה של השינאה, מקלפים אותם, מוצאים בליבה אהבה – למה לא פשוט להציף אותה למעלה ולהשפיע אותה בפשטות?
לא נשחקנו מהשנאה העצמית הזו, הכעס? ההתנתקות והלבדות הזו? עד מתי??
מתי נתעורר לזהות שאני עצמי = אהבה? בוודאי שגם יש בי אהבה, אלא שאני עצמי זו האהבה עצמה.
כולנו.
קום ישראל!