בושה

אדם חי למען התאוות שלו והיצר שלו, ומזין את האגו שלו.

מה אם.. היית יודע, שיש אדם בעולם, שצם מתפלל ומוסר את נפשו ונישמתו בעבור גאולתך?
איך אתה יכול להמשיך לעשות כל אשר עשית עד כה, ואינך מרגיש את הבושה הזו?
בושה – על שמישהו מנקה אחריך, בושה על שמישהו אחר מתקן אחריך את מה שאתה פוגם.

איך אני יודעת שזה כך?
כי ישראל ערבים זה לזה… גם אם אנחנו לא מודעים לכך, כך זה מתקיים.
כשאחד עושה חבלה בעצמו או סביבו, חיבל בכל הקולקטיב וכולם מושפעים מכך.
מתי נקום לקחת אחריות על אשר אנו מזינים בקירבנו, ופועלים סביבנו?



אני יודעת שזה כי, כי לפני 3 שנים הגיע להכרתי הלהבה התאומה שלי … ומערך כל הגופים שלו, מרגיש אותי כאילו אני הוא עצמו. אני לא יכולה להמשיך להתפלש בעצב, צער ובדידות של עצמי, כי הם אינם אמת. איני יכולה להמשיך את ההזנחה שהזנחתי עצמי (לא כי אני פרזיטית, אני לא, אלא מתוך פצעים עמוקים שלא ידעתי לרפא לפני כן, ולא יכולתי להתמודד איתם לפני כן). אני לא יכולה להמשיך להתנהג בחוסר אחריות – כי יש עוד מלבדי! שניזוק מזה. והבושה… עד שלא עמדתם שם, לא תוכלו להבין את הבושה! ועד כמה היא עמוקה.. על שיש אדם שרואה הכל, מרגיש הכל, ונותן מעצמו, מדמו, מנישמתו, מליבו, מאהבתו, מכל אשר לו, נותן את עצמו.

יש עוד מלבדי,
ואין עוד מלבדו!