בדידות

בדידות.

פעם, היו מלמדים ילדים מספרים באמצעות בדידים… כולנו בדידים.
במובן מסוים, הרווקים והנשואים הם אחד, אותו דבר בדיוק – גם בין אנשים אנו לפעמים מרגישים לבד, שלא רואים אותנו, שאנחנו שקופים. זה אותו דבר.

ההתבודדות היא שמבודדת אותנו מלחוש ולהיות האהבה שאנחנו.

אנחנו יכולים לבכות עד אינסוף על הבדידות, ואנחנו יכולים לקום ולהתחיל לחבר (אותנו לעצמינו, ואז אותנו לכל אשר סביבנו, ללא משוא פנים, ופנים אל פנים).
הבדידות היא הכאב הכי גדול, למה אנחנו לא נותנים יד, ומרפאים אחד את השני? אחד עבור השני?
כשאני פועל עבור האחר, אחרים פועלים עבורי והתנועה תוכל לנוע, ולא יהיה כל חיסרון, הכל יהיה מלא ושלם ומחובר.

כשנותנים חברות/חברה, אנו מפרקים את חרדת האינטימיות.
לתת אהבה = להסכים לקבל אהבה.

הכל אחד.

אחד.