בחירה

בחירה

בחירע?

למי שחושב שיש בחירה אישית, זה נכון ולא נכון.

הבריאה נבראה בדואליות, ולכן גם יש בחירה וגם אין בחירה – אבל צריך להבין את המבניות של זה כדי לרדת לעומק הנושא ולהבין באמת נושא הבחירה.

כשצמצם עצמו לנקודה אמצעית (ממוצעת), נוצר חלל, ולחלל הזה נכנסה אשליית ספק, אשליית בחירה.

יש בורא לעולם ואין עוד מלבדו והוא עצמו אהבה = הכל הוא. והיחיד שיש לו בחירה, זה הבורא בעצמו, כלל הווייתו. אשר לאדם: זו נשמה שיש לה גוף.

כשעומדים מול בחירה בחיים (נניח בצומת וצריך לבחור ימין/שמאל), אז באותו הרגע אכן יש בחירה. פניתי ימינה – ואומר לכם כי בדיעבד לא היתה בחירה (היה ברור מה "אבחר").

זו התחלה, להבין נושא הבחירה.

לגבי להבות:

מתוקף חוקי היקום – יתאחדו.

התנועה היתה מהבורא "מבפנים" "החוצה" לגלות (לחשוף, להראות, לבטא) שמותיו כינוייו ופעולותיו, והקצה הכי "רחוק" הוא חומר. ברגע שהחומר מגיע למיצוי, התנועה מתהפכת חזרה לאחדות (אזכיר רק שהכל מאוחד תמיד ובהתמדה, ואין נפרדות, יש אשליית נפרדות).

הנ"ל פועל גם על להבות תאומות, שהן הקצוות הקיצוניים אחד של השני (כדי לגלם כל מגוון שמותיו פעולויות וכינויו)… וכשמעלים הדעת מעל טוב ורע, יכולים לעבור להוויה = יראו שלם! (ירושלים).

גאולה וכו, אלו ימי אחרית הימים, אנחנו הולכים לאחדות למי שזה לא ברור לו.

ולמי שעדיין חושב שיש בחירה אומר שזו נגזרת של היכן ממוקמת התודעה: ישנן מדרגות תודעה (מתוך כל ה 125 מדרגות) ובנמוכות שבהן שקרובות לדרגת נפש, שם יש תודעת בחירה (תפישת אגו, ואני שולט ומחליט עליי ואני עשיתי את עצמי וכו…)

מדרגה אחת מעל, מגלים שאין שום בחירה ויש אחד שמנהל פה הכל, כן אנחנו חלק ממנו, טיפה בים האינסוף. אך היחידי בעל הבחירה היחידה, הוא הבורא עצמו.

ככל שנרפה ונתמסר לבורא ונכבוש את הרע ונעלה את הדעת מעל לדואליות, נחווה דבר שלא רואים אותו ולא חווים אותו קודם (כי אין עדיין כלי/יכולת).

מה שרואים מכאן, לא רואים משם.

האינסוף, בהמשלה, הוא כמו ים אינסוף, ואנחנו טיפה בים. יש בנו מהים, אנחנו עשויים ממנו והוא עשוי מאיתנו אלא שאין לנו תפישה כלל על הים כולו וכל אשר בו.

מי שנמצא על מדרגה "יש בחירה", התעלה מעל מדרגת "הכל נעשה לי ואני כפוי בסבל הזה" מנגד הוא מתחת למדרגת "אין בחירה והכל אהבה על כל צורותיה ונגדרותיה".

לומר שיש בחירה, מאפשר לבחור באהבה בכל רגע מחדש כמו לומר: אני לא חייב, אני יכול אחרת, אני גם יכול שלא – אבל אני בוחר כן.

הבורא מאהבתו לברואיו יצר לנו צורה להידמות לו, להרגיש כמותו: בעלי בחירה (השוואת צורה),

כשמעלים הדעת מעל הדואליות, מגלים (חושפים) האחדות על כל פניה וצורותיה, כך שגם נפרדות היא אחדות (שאין הבורא נעדר מבריאתו = הכל מופעי אהבה) ומתי באה הדבקות בחיבור? אחרי שמיצינו הנפרדות (משמע איפשרנו את הבחירה ב-"לא" עד תומה, בלב שלם).

רק כשאנחנו מרפים מההתנצחות, יכולים להתעלות לנצח (הוויית אינסוף)

אלו מצבים בתודעה שאנחנו נדרשים לעבור בהם כדי להגיע לאחדות מבחירה באהבה : )

כי כל הדרכים מובילות ל-יראו-שלם.