איך משחררים?

שיחרור הוא מעין תנועה ריגשית-תודעתית שמאפשרת הרפייה, שיחרור אחיזה והסכמה לקבל אהבה ללא תנאי, בקבלה פשוטה.

מה מאפשר לנו להסכים לקבל כזו תנועה?

התבוננות, הבנה של המבנה, הדפוס, הסכמה לקבל בצורה אחרת בריאה יותר וסלילת דפוס חדש הלכה למעשה בחיי עולם העשייה = במציאות.

מה מונע ממני לשחרר?

העדר מיצוי של הדבר, לא הבאתי אותו למיצוי, משמע יש לי מה עוד ללמוד ולכן אני ממשיכה לאחוז חזק בדפוס הישן.

בחירה בסבל, קושי, התנגדות, קורבנות – בדר"כ מתוך שיבוש של לקיחת אחריות שמחליק לתוך אשמה והאשמה מבלי שאני מצליחה לראות את זה.

אני לא משחררת כשאני לא מבינה איך להפעיל דפוס חדש ובריא. המערכת לא עובדת בוואקום: או קבלה או התנגדות, אחד מהם צריך להיות. כשאני לא יודעת לקבל, אני מתנגדת. וכשאני יודעת לקבל, אני לא מתנגדת.

לקבל מה?

אור, אהבה ללא תנאי, טוב, קלות ופשטות, נועם, בעיקר לקבל אותי!

לגבי שיחרורים אנרגטיים:

כן אנחנו הוויה, נשמה שיש לה גוף, אנחנו אנרגיה, מערכת רטטים ותדרים, אלא שגם אם שיחררתי ושיחררו עבורי אנרגטית תכולה רבה מאוד, למה הכל נוכח בחיים שלי עדיין? כי לא ירד לשכבת הרגש וההרגש. זה המפעל הגדול, ומשם הדברים פועלים. אם לא פעלתי בשכבת רגש, הדבר כמו לא קרה כלל. השיחרור לא קרה.

כשאדם דוחה את עצמו, הוא בעיקר דוחה את הרגשות שלו, את הפנימיות שלו – ושם צריך להתבצע האיחוי הגדול מהניתוקים שהתנתקנו מאיתנו (עקב פציעות והצפות ריגשיות קשות, טראומות ועוד).

אז – איך לשחרר?

בנוסף על הפוסט,

נשימות עמוקות עם כוונה לשחרר מה שעשה את שלו, ולהסכים לקבל חדש.

נועם כלפי עצמי.

התרככות (האבנית שעל הלב) באמצעות דיבור רך, ונעים, וחומל אליי

אני יודעת שהכל יכול להישמע כמו ססמאות וזה אכן כך כשמשאירים את זה בשכל ולא מורידים לשכבת הרגש וההרגש… אבל זו בדיוק העבודה…

היא מתאפשרת כשאני מסכימה לפגוש אותי באמת, ולראות אותי באור טוב באמת, ולפגוש א-מ-ת.

איך להרגיש?

איך להסכים לפגוש כשאנחנו ככ שונאים עצמינו, כשיש בנו פחד מוות מ-הריק ומאינטימיות עם עצמינו ולכן אנו ממלאים עצמינו בהסחות דעת: עוד פוסט, עוד סירטון, או צריכה לא מבוקרת, עוד סידרה, עוד נישנוש ו"צריכים אותי בעבודה" ובבית ובכל מקום, ויש פסח על הראש!! הצילו. עוד דרמה ריגשית… והתעסקות בתפל – ממציאה לעצמי חובות ומחויבויות ומספרת לעצמי שהם אמת אובייקטיבית… ואין עצירה אחת להתבוננות שקטה אמיתית: בי!!! בדבר הכי חשוב.

עם אבק תצאי מהעולם הזה?? לא.. את תצאי מכאן איתך. ותעמדי בפני הבורא וישאל אותך: "נתתי לך חיים, מה עשית בהם?" מה תעני לו?

מה תעני לו??

אל תברחי… מה תעני לו?

ואם את חושבת שהתעלמות או בהייה בכלום ולהיות כלום אטום זה הפיתרון, את שוב טועה. ריקון כן- מהאגו, בשום אופן לא מהנוכחות עצמה (את זה תשאירי לעמים אחרים). תהיי נוכחת! תהיי את.