התמכרות ובגידות

החרדה הגדולה ביותר שלנו (בני האדם) היא הרִיק, האַין, חרדת הנטישה והנפרדות.

כדי לאפשר את הבריאה, צמצם עצמו לנקודה אמצעית, ונוצר חלל.

כפי הבריאה כך כל אינדיוידואל, בייחוד בחלקיק הקצה: האנוש.

התנועה הזו, היא תנועה כואבת מאוד, וטראומטית, הבינו שזה מתנהג בדיוק כמו לידה: מאחד, נפרדים לשניים. בפנים ובחוץ, גדול קטן. מכל "פרידה" נוצר חלל והחלל הזה: כואב! והחלל הזה יש לו תפקיד מפתח בכל הבריאה כולה!!! בלעדיו לא היתה יכולה להתרחש בריאה.

התפקיד של החלל, הוא כח משיכה, מילוי או במילים אחרות: רצון.

הרי מה שמניע אותנו לנוע (ולהתפתח), הוא הרצון – ונלך אחורה: רצון כדי למלא חלל ריק וכואב שנוצר ברגע "הפרידה" (מהרחם של אמא, מהבורא, מהקולקטיב, מהחיים, והפוך: מחוץ לחיים אל תוך החיים… כל התנועות).

כשאנחנו בתהליך מילוי, אנחנו חווים עונג.

כשהמילוי מלא – אין תנועה (זו השוואת צורה מלאה עם הבורא)

כשמתחסר – אנו חשים ריקון ולכן כאב, ולכן נפרדות ולכן נגע/אובססיביות/תלות

כשאנחנו ממלאים עצמינו מילוי חולף, ההנאה היא ריגעית.

כשאנחנו ממלאים עצמינו מילוי מלא, ההנאה נשארת, והופכת לטבע שני, להוויה.

מתוך פצעים, בּוֹרוֹת ובּוֹרוּת אנחנו כמו עכברים שרצים בתוך גלגל של מילוי וריקון זמני וארעי מתוך כוונת אמת לשוב לטבע הרוחני האמיתי שלנו.

התרבות וכוחות החשיכה לימדו אותנו את תרבות הצריכה שזיהתה את התנועה הזו וממנפת אותה לאינטרסים אישיים.

זהו ההסבר להתמכרויות.

התמכרות היא למעשה התרחקות קיצונית מאוד מהפנימיות שלנו, מהלב, מהאותנטיות ומהוויה שלנו. היא נובעת מרצון אמת טהור, ומתבצעת בצורה עקומה – ולכן התמכרות ממשיכה להזין את עצמה.

היא גם נובעת מתוך שיכחה (של הטבע הרוחני שלנו, מי אנחנו באמת).

היא נובעת מתוך רגשות קשים ורצון להירפא ולהרפות

נובעת מרצון אמת לחוות טוב אור ואהבה – אבל הדרך עקומה

מה עקום בדרך?

התלות, הלקיחה, האלימות, הגסות, הניתוק, השנאה העצמית.

איך להתיישר?

זו אותה נוסחה לכל… חיבור פנימה.

להזכר בטבע האמיתי שלנו.

להחזיר כוחות הביתה.

לזהות את הסמכות הפנימית שיכולה לגבור ולהתגבר על הכל.

לזהות מי אני (מי מנהל את העיניינים פה? האגו? הגוף? המחשבות? הצרכים הריגשיים? הילד הפנימי?? מי אחראי כאן? עם איזה חלק תודעה בי אני מזהה את עצמי כבעלת הסמכות?)

ליישר את הדרך – להבין מה הרצון האמיתי של הלב ולדעת לתת אותו ולספק אותו מבפנים, לא כצרכנות חיצונית.

התמכרויות, על שלל גווניהן הרבים – מכסים על בגידה בעצמי, בטבע האמיתי הרוחני שלי.

חוק המראות פועל על הכל!

אם אני בוגד בעצמי, אז אני גם בוגד באחרים ואז גם אחרים בוגדים בי.

אישה אחת פעם שאלה אותי איך היא יכולה לדעת אם בוגדים בה, ושאלתי אותה אם היא בוגדת בעצמה.

כנל לגבי התמכרויות… כשאני מכירה לתנועה פנימית-ריגשית בדר"כ (או דפוס הורג של מחשבות קשות) – אז בשלב מסוים גם תהיה התמכרות בגוף הפיזי (לכל דבר שהוא.. חומרים, או התנהלות מסוימת וכו').

בשורה התחתונה:

התמכרות נובעת מריק פנימי קשה, שלא מצאתי דרך טובה למלא אותו והכאב התגבר על שיקול הדעת שלי ואני צורכת מילוי בצורה מלאכותית ועקומה (עקומה = אינה ישרה עם האור, האהבה והבריאה).

בגידה, כאמור ובהמשך לפוסטים קודמים שכתבתי, מכסה על בושה (שלא להרגיש אותה, שלא לפגוש אותה, שלא להתמודד איתה).

בושה היא אחד הרגשות הקשים ביותר.. והיא קדמונית (שקודמת לשאר… וקרובה יותר לבורא – מגן עדן, קדמה = קדום = קודם מבחינת הקירבה).