העין היד והלב = י"ג המידות

כשהעין פקוחה בערנות, היד פתוחה לנתינה וקבלה, והלב פתוח, גם כל צינורות השפע פתוחים.

אהבה תפקידה לאהוב
גיהנום תפקידו להביא לאהבה ולעודד אותה, והיא מביאהא ת הנפש למיצוי של הייסורים ואת ליבו ותבונתו ופנימיותו של האדם, לבקש את האהבה:
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ."

זה לא רק עד שיתעורר הרצון, אלא גם עד שהאהבה עצמה הופכת לחפץ, החפצה (היא בהחלט ירדה עד שיא החומריות ואכן הוחפצה ואין כמו האתר הזה להוכיח זאת – אז – כבר אפשר לעורר אותה).

אנשים שקטים קוראים כאן, וצורכים אור בשתיקה – אין לי בעיה עם זה, אבל לכם צריכה להיות בעיה עם זה.. 
כלי מחורר אינו יכול להחזיק מים, עובר דרכו ודבר לא נאחז בו. זה יוצר יחסי תלות  (בפשטות? שמישהו כל הזמן ימלא אותי אור ואהבה כי אין לי מתוכי, ואני תלוי באחרים כדי להרגיש אהוב).
אין בעיה להביא כל אדם אל השוקת, אבל לשתות, הוא צריך בעצמו, משמע (בפשטות) מילוי שהוא קיניין? הרגשה של מלאות? זה רק משיפגוש אדם את עצמו וילמד לאהוב אותו אהבת אמת ללא תנאי.

 החטא הגדול ביותר שהאדם חוטא בו, הוא שנאה עצמית.

מי שזה השביע אותו, מוזמן להמשיך הלאה,
מי שרוצה להעמיק, מוזמן להמשיך לקרוא.

"בצלם אלוהים.." יש צלם דמות וצורה, וראוי שידמה האדם לקונו (לבורא = לאהבה ללא תנאי)
איך?
יכיר את בוראו.
איך? הרי אין לנו הכרה בו
מפעולותיו.

וכבר הבאתי שעבר י"ג מידות הרחמים מספר שמות ומספר מיכה (חפשו אחורה) ושם מתוארות המידות שיש להידמות להן.

1. מי אל כמוך –
מלך נעלב, שסובל עלבון – שהאדם חוטא לו (חוטא לאהבה ללא תנאי, ללא הרף) והבורא סובל כל העלבונות וממתין שישוב בתשובה לחיק האהבה.

2. נושא עוון –
כשהאדם חוטא, הוא יוצר קטגור, כשמקיים טוב יוצר סנגור (רגשות יוצרים יצורים בעולם היצירה = כוחות) והבורא נושא את העוון של האדם כשבא המשחית ומבקש את מזונו, הבורא מפרנסו, שאם היה שולח אותו ליוצרו, היה המשחית לוקח נישמתו.

ישראל ערבים זה לזה (בין אם הם מודעים לכך או לא), משמע אחד מישראל חוטא, נענש ישראל כולו, כי אחד הוא.
ואנחנו בורחים מזה, מלהכיר את העובדה הזו ולקחת עליה אחריות, כי אנחנו בורחים (מעצמנו, מהאמת, מהאור ובעיקר מהאהבה עצמה)

איך נלמד? 
נפתח את הרגש הזולת (לראות את האחר באמת, לא רק התנהגותו, או איפה הוא פגע ודרך עלינו, אלא מה עובר עליו, מאיזה מקום בתוכו הוא פועל, מהי האהבה שממנה הוא פועל – להיות לרגע בנעליו, ולהגיש עזרה או לפחות הבנה וחיוך וגם אם אי אפשר את זה – אז לפחות לא קיטרוג! וביקורת. לשתוק! ואם אני מצליח לכפות על פי שתיקה – שאכפה גם על מחשבותיי לחשוב טוב על האחר ולהצדיק בדיוק את התנהגותו… )
הגאולה השלמה של הגלות שאנו כרגע נמצאים בה – היא גאולת הדעת, שתעלה הדעת מעל טוב ורע להוויה, ונברך לא רק על הטובה, אלא גם על הרעה (כי נראה שאין כלל רע בעולם, והכל אהבה). 

את הערבות ההדדית הזו, חיים הלכה למעשה, הצדיקים ואלו שיש בהם הרגש גבוה של הזולת, וכן הלהבות התאומות (להבה זיכרית ולהבה ניקבית מרגישים אחד את השני, ואחראים אחד לשני. אין הפריוילגיה הזו להיות בדיכאון, כי לא רק אתה סובל, גם האחר סובל.. זו ההכרה העמוקה ביותר של משמעות הערבות ההדדית – זה ברובד הרגשות והמחשבות.. לא רק בהתנהגות החיצונית).

בטלו הרצון לקבל לעצמו, הוא בא מהאגו והאגו ריק, אין לו ממשות. אנחנו אור שהבורא הגשים בצורתינו (כ"א וייחודיותו) וכשאנחנו שונאים עצמנו, הרי אנו שונאים – את הבורא? שברא אותנו ככה בדיוק? באמת?? הוא ברא כך, כי זה מה שנחוץ כרגע לתפקיד שהוא מבקש שנגלם אורו וזו השליחות של כל אחד מאיתנו, להיות הוא עצמו. כשאנחנו שונאים עצמנו, אנחנו חוטאים החטא הגדול ביותר בפני הבורא ובורחים מהשליחות. מה עוד קורה? כל העולם מראה, אם יהודי שונא את עצמו ומתבייש בעצמו וביהדותו – משתקף באומות העולם ששונאים אותנו ובאים עלינו וכועסים עלינו – וכעסם מוצדק! שכחנו משמעות להיות יהודי, שכחנו משמעות הובלת האור לפלנטה, שכחנו משמעות האהבה – על זה – להתעורר!! 
כשאדם שונא עצמו, מקים אוייבים על ישראל – שתבינו פשוט איך העולם עובד.. (וזה לא מדעתי הפרטית – אלו חוקי הבריאה והיקום, וזו משמעות התורה שניתנה לנו – חפשו ותעמיקו בעצמכם בכתובים, שנתנו לנו הקדמונים, את הדרך הנכונה).

הפיתרון לנושא עוון: שישוב בתשובה, שיזדכך ביסורים/שיעורים, מיתה.
כמה סבלנות יש לבורא לחכות לנו שנשוב לאהבה ללא תנאי – כך צריך להתנהג האדם כלפי אחרים, באותה סבלנות בדיוק כלפי מי שחטא כנגדו.
(ומה אנחנו עושים ? הורגים אחד את השני, במילים, במעשים, וכשאדם הולך ברחוב עם סיגריה וחונק כל מי שנמצא סביבו, אפילו שזה "אויר פתוח" זה זיהום סביבתי – או כשאדם מתחשק לו (בשם חופש הפרט!! וכבר הבנו שזו העבדות לשמה בפוסט קודם) לחגוג חגיגה גדולה ושכל העולם יצטרף לחגיגה שלו, ושם רעש בקולי קולות.. כדי לא לשמוע את קול הלב של עצמו ולהמשיך עם ההסחות דעת).  ואלו רק כמה דוגמאות איך אנחנו כל הזמן דורסים והורגים את עצמינו.

3. ועובר על פשע –
מעכב את מידת הדין שלא תגבה הדין מיד, שמא ישוב בתשובה וימחל לו – וכשימחל לו, זה הבורא עצמו מנקה אותו מצואת פשעיו. מבייש, נכון? אכן כך… זו הבושה הגדולה ביותר – כשעומדת מולך אהבה ללא תנאי וזה מה שהיא צריכה לעשות… לנקות צואת הפשע שלך. כשמעניש את בנו בכורו, זה כואב גם לו, כי.. הכל אחד, זוכרים? אז את מי אנחנו מענישים כשאנחנו מענישים מישהו? ומחזיקים אותו בגרון, ומחזיקים כעס עליו? את עצמינו – נכון. עולם מראות – וככה הוא עובד, וזו משמעות המראות… שנראה! את זה.
(מניין = 10 אנשים מישראל שהרי הם כלולים זה בזה, ולכן הם למעשה 100. הראשונים שמגיעים למניין, שווים כ-100 (וכשבאים 100, זה כבר שווה 1000, שישראל כולם כלולים זה בזה).

4. לשארית נחלתו –
הבורא מתייחס לישראל כבן קירבה ראשונה: אחותי, רעייתי, כלתי, בני בכורי!

5. לא החזיק לעד אפו –
מהיר לסלוח, לא מחזיק הכעס, מצפה ומרחם, אולי ישובו? (לאהבה)
מכירים את זה? יש לכם אולי אמא כזו? שלא משנה מה תעשו, מצפה ומחכה שתחזרו אליה ותחבקו, והיא עומדת לכם בזרועות פתוחות ותמיד תקבל? אז כזה.
ואני זכיתי שהכרתי להבה כזו, שכך הוא נוהג בי… בדיוק כמו אמא שלי… לפעמים נפלט לי אליו: "אמא".. על המקומות הפצועים בי.
כשאינו מקשה ליבו והופכו ללב אבן – הלב שלו רך יותר משלי אפילו, והוא סולח, ואינסוף פעמים שהעביר לי דף מחדש.. ונתן לי התחלה חדשה באמת (והיו פציעות קשות ביותר, שלב א של להבות – הצפה של כל הפציעות וריפוי : ) ) אם אני הייתי הוא, לעולם לא הייתי מתנהגת כך, הייתי בועטת לקיבינימט. אפילו בהרבה פחות ממה שאני עשיתי. אבל זה בדיוק העיניין: הוא מלמד אותי לאהוב אותי, אני מלמדת אותו אהבה ללא תנאי. אלו התפקידים.
כשאני רוצה להכיר את הבורא ממש פנים אל פנים – אני מסתכלת על הלהבה ורואה איך הוא מתנהג מולי ואיתי. זה 1:1 במדויק.

6. כי חפץ חסד הוא –
כשישראל עושים חסד ביניהם, הבורא עושה חסד איתם כנגד מידת הדין. משמע חסד עולה על הכל! הוא השוואת צורה עם הבורא (להייטיב לנבראיו, להשפיע שפע = נתינת אינסוף). איפה זה במציאות? גם אם אדם אחר עשה לך רע ובאלך להרוג אותו, עשה חסד עימדו! כן. זה (בסוגריים אציין, כי חשוב להביע כעס, שאדם ידע שעבר עבירה וחשוב להעמידו על כך, אך זיכרו כי הגבורה והדין (יצחק) נולדו מן החסד (אברהם), ושהכעס לא יהיה אמיתי, יראה כמו כעס כדי להוכיח אבל לא כעס אמיתי, אלא אהבה בלב).

7. ישוב ירחמנו –
כשהאדם שב בתשובה כלפי הבורא: "בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד" (ברכות ל"ד) למה? ששבו אליו מאהבה ולא מייסורים וכפייה. ואז ישנה הגנה כפולה ומכופלת על השבים, שצריכים גדר משוריינת, שהרי הגדר הרגילה כבר נפרצה, ולכן צריכים חיזוק. פתח הצדיקים, היא גדר רגילה, שאין הם צריכים ליותר מזה. ירחמנו = ירחם יותר ויקרב יותר. איפה זה בחיינו? כשאדם בא בלב פתוח לאדם אחר, בכנות ואותנטיות, מתוך גילוי הלב והאמת – נפתחים הלבבות.. ומקבל כפל כפליים ממה שהצטרך וציפה. לא תשים בפני עיוור מכשול.. – גם זה. לא להכשיל אחרים (מניפולציות, מישהו?? משכנתאות וריביות? אכזריות מול שוכרי דירות? מול הלקוחות שלכם? תהיו נדיבים! כמו מוכר הפלאפל, תפנקו! תשפיעו שפע, לא תפסידו מזה, להפך! תקבלו כפל כפליים).
בכלל לרחם.. במיוחד על מי שמתנהג בצורה שלא מובנית לנו.. שם הכי הרבה.. כשאתה חומל על אחר – יחמלו גם עליך., אבל לא לחמול על האחר כדי שיחמלו עליך! לא. חמלת אמת נובעת ועולה מן הלב.

ערך הסליחה.
כשקשה לנו ממש לסלוח לאדם שפשע, הכאיב עשה משהו ממש רע כלפינו, לזהות חלק הבורא שבו, לא המלבוש אדם, אלא חלק הבורא שבו ותבונתו, לזהות האור שבו והחכמה שבו והמשים שנגזרו מכך, הרי שנגזרו מהאור (גם אם שירתו חשיכה – אף היא נוצרה מאור והבורא איפשר אותה, הרי שהיא ממנו יתברך ותפקידה, כתבתי בפתיח: תפקידה של גהינום, למרק ולהשיב הנשמה לאור ואהבה.
לי מאוד עוזר לזכור שיש לו אמא שילדה אותו והניקה אותו וגידלה אותו ואהבה אותו (גם אם לא, מישהו או משהו אחר גידל אותו והזין אותו כך שיש תבונה כלשהי שם, ואיפשהו בעומק, גם לב, גם כשזה הפך הגמור מ-אהבה)

8. יכבש עוונותינו –
המצוות מתעלות (זיו השכינה) והעבירות נכבשות (עוצר אותן שלא יתרבו, עד שישלם חובם ויתמרק מהם). כל זה כשלעצמו חסד גמור (הטוב הוא טוב בשפע, והרע מדוד!)
איפה זה במציאות שלנו? יזכור לאדם טובה שעשה לו ולא את הרעה שעשה לו.. (עוזר מאוד לתהליך סליחה!) יתן משקל לטוב. לגמול על הטובה!

9. ותשליך במצולות ים כל חטאתם –
"וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה" וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁהַשָּׂעִיר נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹת מַמָּשׁ, וְזֶה קָשֶׁה מְאֹד וְכִי יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ וְהַשָּׂעִיר נוֹשֵׂא (השעיר: פרעה, נבוכדנצר, המן, וכו סמא"ל בסופו של דבר ימרק כל ישראל, יעשה הדין במידת הדין עצמה).
כפרה דרך ייסורים או מיתה.. ו "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם." (יחזקאל ל"ו)

10. תתן אמת ליעקב –
להתנהג ביושר ואמת כלפי הבינוניים, שאלו הרחמים עליהם.
בינוניים = אלו שאינם יודעים להתנהג לפנים משורת הדין.


11. חסד לאברהם –
ומי שמתנהג לפנים משורת הדין, הבורא אף הוא ינהג בו לפנים משורת הדין.
אלו שבאו מתוך החסד, הנתינה, והסליחה. להיות סבלן, להתנהג בחביבות.

12. אשר נשבעת לאבותינו –
חנינה, לחון = מתנת חינם, כי יש להם זכות אבות (אברהם יצחק ויעקב) שהבורא נשבע להם לקיים.
כך שגם אם אינם הגונים, ינהג בהם במידת החנינה. ינהיג אותם עד שישובו בתשובה. מכסה עלבונם, ועוזר להם.

13.  מימי קדם – 
"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" שבהתחלה האהבה היתה ללא תנאי והוא החסד הגדול ביותר, שזוכרים את ההתחלה של ההתחלה ומאין יצאה כל ההשתלשלות.
התום של הינקות, של ההתחלה, טרם נגמלים מחלב, הוא זוכר אותו לחסד.
הוא שאמרתי על הסליחה כשקשה לסלוח, לזכור שגם האדם הזה, היה פעם תינוק שכולו תום.

בפרק הבא, נדבר על י"ג המידות.

שימו לב ללב שלכם, אולי הוא התרכך קצת, רק מלקרוא פה? 
שימו לב שהתקרבתם קצת, לאהבה עצמה.
ככל שמעדנים ומרככים את הגסות יכולה לשכון העדינות, והעדינות מעדנת ומענגת כגן העדן עצמו ולכן, חשוב מאוד להגן על העדינות מפני הגסות (בהמה גסה).

תומר דבורה לקריאה