עבד או אדון של הזמן?

הלילה מזיזים את השעון שעה אחת קדימה מ 02.00 ל 03.00

האם תזיזו את הזמן כמו עבד של הזמן, או כמו אדון של הזמן?

זמן הוא המצאה של בני אדם, שהצליחו למדוד דבר שלא ניתן למדידה, כי הוא אינו קיים – שזה האבסורד הגדול ביותר.

(ספרו את זה לעור שלי, לגוף הפיזי שלי.. )

אז זה בדיוק העיניין… של הבלות.. קידוד המחשבה שלנו להזדקנות מפעילה קוד זה ב DNA שלנו ומקיימת אותו לפי התפישה שלנו.

למה הזמן לא קיים?

הצורה הכי פשוטה להסביר את זה, היא בעזרת הבורא. הבורא הוא הוויה ניצחית משמע היא מלאה תמיד ובהתמדה ולא נחסר ממנה דבר, ולכן אין לה צורך בתנועה ולא בהשתנות.

"זמן" ניתן לבני האדם, יותר נכון לנשמה, כדי לעקוב אחר התפתחותה.

מזמינה אתכם להתבונן בנושא הזמן לאורך ההיסטוריה : ) שהיא כשלעצמה סיפור של זמן his story

מתושלח חי 969 שנים.

משה 120 שנים.

התודעה ירדה… התרסקה לחומריות ולנוקשות אך אם אנחנו מצליחים קתצ להבין הוויית הבורא, הרי שאין זמן.

אז מה קרה אתמול ומה יקרה מחר ובעוד רגע?

למעשה הבריאה מתחדשת בכל שנייה ושנייה ולכן נראה לנו שהיא רציפה ושיש זמן, אך זו לא אמת. האמת היא אחת: אהבה ללא תנאי, היא הוויה וזו כל האמת כולה, ואין לבד מלבדו, הרי שכל אשר ישנו הוא אהבה והוויה.

מזה אומר במושגים שהשכל שלנו יכול לתפוש?

ש"שראשית ברא", יציאת מצריים, מתן תורה, קבלת התורה, הכניסה לישראל, הקמת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות, הולדתי, והגאולה השלמה מתחיים בכל שנייה ושנייה מחדש בו זמנית.

חוק הזמן, נמצא במימד 6, ולמלעלה ממנו הווית אהבה ללא תנאי של המימד ה 7 (הרקיע השביעי). כשהתודעה שלנו תגיע לשם, לא תהיה בלות אם לא נבחר בה. למעשה, כבר עכשיו אנו יכולים להשפיע על תפקודי הגוף שלנו באמצעות התודעה וההרגשה.

זמן נועד לזהות את ההתפתחות ולזהתו את השינויים, שלא באמת מתרחשים, כי יש אחד שלם ומלא תמיד ובהתמדה – זו רק ההכרה שלנו שמתעוררת לאט לאט להכיל בתוכה את גודלה האמיתי "לאט לאט"… כשצמצם עצמו לנקודה אמצעית והמשיך הצמצום עד לכאן ועכשיו (זמן ומקום) להביא למיצוי את המקום שהכי "רחוק/בנפרדות" מהבורא אבל עדיין כל "התנועות" כולן, נעשות בתוכו.

בשורה התחתונה, הכל תנועות של תודעה וכיסי תודעה (האם אתם מבינים מה המשמעות של זה לגביי שינוי המציאות שלנו? וכמה כח יש לנו אצלנו?)

שנה = 365 ימים (לפי החלוקה המקובלת ע"י הרוב).

אך מזה באמת שנה?

שנה זה לשנן, לחזור.. לסמן לנו את המחזוריות, ולמעשה את ההתחדשות, האפשרות להתחדש יותר נכון, כי עלינו לבחור בכך, זה מוצע לנו.

מה נבחר?

כמה עוד פעמים נרצה לחוג בתוך הלופ השנתי? החודשי? השבועי? היומי?

מה משמעות השבת בכל זה? (חלק מהשוואת צורה עם הבורא, הוויה מלאה שאין בה חוסר, ולכן אין לה צורך לנוע ולעשות).

ובכל זאת,

הלילה (זמן) נהיה אדוני הזמן, ונזיז אותו, למען להזכיר לנו, שגם הזמן, הוא בידיים שלנו לשחק איתו (רגע אחד יכול להחוות כהרף עין, והוא יכול להחוות כנצח כולו, מוזמנים להתבונן בזמן חלום.. לעומת "זמן מציאות").

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן האחדות הזה!

שהחיינו = החייה אותנו מגילגול לגילגול שוב ושוב

וקיימנו = שקיים אותנו וגופינו בכל גילגול וגילגול

והגיענו = שהביא אותנו, לזמן הזה (זמן גאולה, זמן עליית הדעת מעל טוב ורע, להוויה השלמה הטובה והמייטיבה, זמן אחד, בלב אחד).

לא כל נשמה זכתה להגיע ולהיות כאן בגוף אנוש כעת. הודו ל-ה' כי טוב, כי לעולם חסדו!.

אנחנו לקראת חג החירות, והשאלה שלי היא מה את.ה בוחרים:

להיות עבדי זמן או אדני הזמן?