"אני אגואיסט, אני עבד לרצונות ולתשוקות שלי, אני בעד חופש! לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי, איך שבא לי… ולכן אני עבד למה ב-בא. אני צריך שיבוא לי! ואם לא בא לי? עבד לתאוות ולרצונות שלי, עוד אוכל, עוד הנאה, עוד פרה לפרק, עוד אישה לבעול, עוד חוויה ועוד חוויה, ועוד סם ועוד ריגוש…"
אני רוצה עונג, אני רוצה לשלוט, אני רוצה חירות.
מה קיבלת?
עבדות, התרוקנות, אפסות, מאיסה בחיים, עיצבון, יגון, אנחה, צער, אבלות, אובדנות, אשמה, הרס עצמי, הרס סביבתי, לא אכפת לי מכלום, ואני בועט בכל ואף אחד לא יכתיב לי מה לעשות, זה החופש שלי! ואני אשים מוסיקה ב 4 לפנות בוקר כי ככה בא לי, והשכן שהתעורר וצועק עליי, אני אהרוג אותו כי הוא מצמצם לי את החופש שלי! אני אלך עם סיגריה ביד, ברחוב, ואחנוק את כל האנשים שילכו אחריי, כי זה החופש שלי, ובא לי סיגריה עכשיו וזה מרחב פתוח וחופשי!"
^ מזיק לעצם ההוויה.
אלו חוויות מרוקנות, וזו זמניות שתתפוגג, וזו לא מלכות, זו עבדות.
כמה עוד מזה?? ומה יקרה אם לא תקבל את המנה היומית שלך??
מתי תמאס בזה? בהחפצה הזו?
הריקנות תגרום לך לרצות לסיים את החיים. זה מביא עצבות, וריקון ולכן אובדנות. זה ממית ולא מחייה.. יש להבין זאת.
הנשמה, אין לה צורך באוכל ולא בגמירות אינסוף ותאוות ללא שובע (חור שחור בולע כל.. הרצון לעצמו) – אלו צרכים של הגוף, זה שהוא סופי ומתכלה, זה שנשאיר כאן אחרינו, כשנתפשט מהצורה ומהמלבוש ונשוב לבורא.
ומי שיש בו קצת הרגש, ירגיש הבושה שבכל זה. ירגיש שהוא עושה לא נכון.
יצר הרע, לשלוט "אנא אמלוך" כי למלך יש חירות, אך האם זוהי חירות?
*
יש רצון למלכות גם מצד יצר הטוב, והיא המלכות והחירות האמיתית כשאנו מבצעים חיבור בין האנוש לנשמה והולכים בדרכי נועם ועדינות, וכבוד ויראה
יש מצד האנוש ויש מצד הנשמה: צד האנוש רוצה סקס וחיבור זוגי ולקחת אותה לבית קפה כי ככה בא לי וככה נעים לי וזה משרת אותי ואת ההנאה שלי.
ומצד הנשמה: להייטיב לנבראיו.
ההנהגה של המלכות מצד הקדושה, הוא להנהיג מה שבתוכי (כל הפנימיות, גם זו שחשבתי ולא יצאה לפועל, והיא לא להייטיב..) וגם מה שיוצא ממני. לברר המחשבות והרגשות, מבלי לפגוע באיש.
הגוף אנוש אינו עומד בפני עצמו, מקבל חיותו מהנשמה, מהבורא.. והוא מכיל רצון בהמי… "אתה זמני, אתה אוכל את עצמך ומכלה אותך" חופש הפרט שלך יבוא ע"ח מישהו אחר וזה מביא בושה… כי זה לא נכון וישר. בשם חופש הפרט.. לעשות "מה שבא לו"… זה לא חופש, ולא חירות, זו עבדות ממש, עבד התאוות והרצונות שמתחלפים.
יש לעשות חשבון פנימי בנינו לבנינו.
הפנימיות שלי, מייצרת את המציאות של כולנו, ותודעה ומחשבה של אדם אחד, מישראל, גם אם לא יצאה לביצוע במציאות, משפיעה על כל הקולקטיב.
אם עברתי וקטפתי עלה.. השחטתי. אם ראיתי סנאי מלקט אגוזים, ולקחתי לו אחד, כי "מי רואה אותי כאן ביער לבד" הרי שאני גנב כי גנבתי!
לפני פסח, אנחנו מבררים כל הפנימיות שלנו ומנקים אותה, מנקים את הכלי. וחשבון הנפש הזה, הוא כואב והוא קשה, אבל הוא הכרחי לחיים עצמם אם אני בוחר לחיות כאן מתוך אהבה ובטוב, ומתוך חיוּת.
הסכמי שלום, הם קודם כל בין הנשמה והתודעה לגוף ולאנוש (רוצים שלום בחוץ? בואו נשכין שלום בפנים קודם, ועוד לפני בנינו לבנינו: בנו עצמנו! לפני עם ומול החברים שלנו, סיעות אחרות, אוהדים אחרים ושלל קבוצות וקהילות ישראל לעדותיהם ומחנותיהם):
"גוף? בוא נעשה משהו שיהיה לנו טוב, אני יודעת שלא בא לך, אני יודעת שאתה לא מרוצה מאישתך, אבל אם תנאף עם אחרת – זה יעשה לך רע, ותצטרך לשקר, להישמר, לשמור סוד, להתבייש, ואולי יתגלה – ומה יחשבו עליי? ומה אחשוב אני על עצמי? ותרגיש לא נעים, האם זה מה שאתה רוצה? (לא), אז בוא נעשה משהו שיגרום לך להרגיש טוב, בוא נעשה טוב בעולם, בוא נעזור לחבר שלי."
מהי המוטיבציה הריגשית שלי, לחיות?
שורש העונג, הוא להייטיב.
האם אני מייטיב?
רצון להתאבד, כשאני מבין שאני עושה רע לעצמי ולאחרים = למה אתה רוצה להפסיק אותי ולעצור את צינורות השפע?
החבלנים הגדולים ביותר הם לא אלו שמחזיקים כלי נשק, כי אם אלו שחושבים רע (ולא חובשים!! את מחשבותיהם ולכן פוצעים!), ממורמרים, עצובים, מדוכאים, מכבים. עבד = מושחת.
רצון לחיות, כשאני מבין שאני עושה טוב לעצמי ולאחרים = עונג ההשפעה והנתינה להייטיב. לחבר לטבע רוחני טוב, לנקות את הדעת! המשילות והממלכה, כשאדם ממליך על עצמו את הבורא. שליטה מוחלטת על עצמך… זה מלך.
"העם אמר.." אהרון למשה אחרי מעשה העגל) נפלה התודעה מהמלוכה, שיחזור "אבל היא פיתתה אותי לאכול.. אבל הוא הנחש פיתה אותי…".
מלכות = דויד.
הוציא 5000 כבשים למרעה והחזיר 5000 כבשים מהמרעה, שליטה מוחלטת, ידע להגן על כולם – הוא תחת השגחה, והוא תחתיו משגיח על כל הפרטים!
האם אנחנו מלכים על הפנימיות שלנו? האם אנו משגיחים על כל תנועה ריגשית ומחשבתית ששוכנת בנו? למה אנחנו נותנים מקום ומזינים בפנימיות שלנו? ואיך לצאת מכאן, לטוב והמייטיב? (לעשות, פשוט לעשות טוב, ולהרבות טוב ולהעצים הנתינה והקבלה, אז מה אם הוא אחר וחושב שונה ממני? הוא נלחם יחד איתי בשדה קרב? כן. זה הפיזי וזה התודעתי וזה הרוחני – כל אחד בצורתו – כל ישראל נלחמים ביחד! מי שבחזית ומי שבעורף, כולם בלי יוצא מן הכלל – אז למה אנו רבים בנינו? שכנים? על הכבישים? בסופר? בבהמתיות שבנו.. ובכולנו בהמתיות! "סור מרע, ועשה טוב! בקש!!! שלום ורדפיהו!"
אל תטעו, אני כזו גם.
עד לפני שנייה, בכיתי והתמרמרתי וחשבתי רע, ואבדון, ועצבות, וקושי, וקיפאון, וריקנות!!! ואַיִן נוראי וכיליון וחוסר ראויות… ואלו עדיין חלקים בתוכי, שאני מבררת, מרפאה וחובשת, ככל שיש בכוחי, לזהות בזמן אמת ולעקור הרע מקירבי. ההתפשטות מאפשרת לחוש את הבושה, והבושה מתקנת, ומעלה גם את היראה, והיראה היא כח חזק שמאפשר לנו לכבוש העבדות ולהוציא העבד הפנימי לחירות שלמה ומלאה, אמיתית, ולהמליך מלכות אמת שלמה בעולם העשייה, במציאות הלכה למעשה, כאן ועכשיו, עם כל אשר אני פוגשת (בי או אחרים).
*
אלייך נישמתי שלי:
המוטיבציה לקיומי היא להייטיב לך, בכל צורה שתייטיב לך. זו אהבתי לך. ואם אני מזיקה לך, ואני רוצה להייטיב לך, אתרחק ואשמור עליך ממני עד שאדע להייטיב לך (זה עובר דרך לדעת להייטיב לי, באמת ולאהוב אותי ולהגשים אותי, ולהעביר האור של הבורא, דרכי בצורתי שיצר אותי כפי שהינני – לעשות טוב לאנשים, לבטא טוב, לבטא אור, לבטא חום). לא להעתיק מאחרים, לא לעשות מה שכבר עושים, אלא לדייק את צורתי שלי, את האור שעובר דרך המנסרה שהינני… להיות אני.
לענג אותך, זו המוטיבציה הריגשית שלי לחיות.
אני רוצה שתהיה שלם עם עצמך, שתהיה שלם עם חייך, ושיהיה לך טוב מלא! אני רוצה עבורך שתהיה מאושר בדיוק כפי שהינך רוצה עבורי, והתרחקת כדי להייטיב איתי, ראית שאתה מעכב אותי (ואכן כך הוא) ואני בתוכי מבטאה את צער המרחק ממך, ועל שטרם הסתנכרן, את חרדת הנטישה שיש לשנינו והקריעה שנקרענו אחד מהשנייה, שגרמה לשנינו תגובה הפוכה: לי לרדוף ולך לברוח אבל התנועה היא אותה התנועה, התגובה היא אותה תגובה, לאותו אירוע.. ראה המראה שלך!
תתבונן במראה שלך, ותבין הכל.
*
להתחבר ללב העליון, הוא יספר לנו את האמת והישר והנכון – האותנטיות!
הלב יודע.
לא תהיה שם בושה… (גם לא גאווה), יהיה שם שקט פנימי, יישוב הדעת.
תשאל את הלב שלך נישמתי שלי, תשאל את הלב שלך מה לעשות…. הלב יודע.
אני מדברת איתך לב, אבל אתה שומע אותי בשכל שלך, כשאני מדברת ללב שלך, באינטימיות.
שיהיה היגיון ליבי, לפניך, אל תקפיד עליי, אל תקפיד על החיצוניות שלי, על תקפיד על הרגש הפצוע בי. תראה לעומק הלב שלי.. תראה אותך שם.
*
אם תתקן את עצמך, יתוקן כל העולם כולו.
תקן את עצמך, ולא אפחד אחר.
אל תתקן אותי, תתקן אותך.
אני אתקן אותי.
Deep Water Path: Public 