לעשות שלום

חיכוך = עשיית שלום

"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ."

מי שרדף שלום היה אהרון, מייצג ספירת ההוד, משמע הכרת היש, הכרת התודה, ולעשות היש ל-יקר לי! לייקר אותו. זוהי הכרת תודה והוקרת תודה.

מסע להבות תאומות (וגם לאלו שבהתעלות)

כשאנו מתחככים בדואליות הפנימית, מחככים החושך באור ולהפך, אנו הופכים החלקים לחלקים, ומתוך שכל אחד מתעדן, יכול השלום לשכון בפנימיות.

כשאדם מתפנה לממש פנים אל פנים עם פנימיותו, כל מראה שהוא רואה, מאיר לו ומאיר בו, וכך גובר האור על החושך, מתיישרת הדעת ומתעלה מעל טוב ורע.

החוויה של החיכוך, יכולה להיות מתישה… אך יש להבין כי היא עצמה עשיית שלום… ושלום מייצג השלמות, השלם המלא ליתר דיוק. מלא במובן אין בו חלל, כולו רצוף אהבה מבנות ירושלים (שכולו מלא אהבה ואין בו חלל פנוי למשהו אחר, ברציפות, שכך הוא המבנה הפנימי שלו מתוך שראה בשלמות = יראו שלם).

מתוך פיטום הקטורת:

"בַּד בְּבַד יִהְיֶה:" המסריח עם הניחוח, אחד שלם, חוק הכלים השלובים (בד בבד)

"וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק" … "כְּשֶׁהוּא שׁוחֵק אומֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּול יָפֶה לַבְּשָׂמִים." השחיקה מיייטיבה! ויש להדק היטב! שההידוק הופך האבקה לאחידה!

תהליך הפנייה פנימה פנים אל פנים מאפשרת לנו לממש בנו התהליך הזה ולהפוך הפנימיות שלנו לאחד! וכשאחד יהיה אחד, הכל יהיה אחד, כי הכל כבר אחד ותמיד היה אחד, ואין לבד מלבדו.

שחיקה שוחקת ההתנגדויות, אבל גם עלולה לשחוק החיות עצמה ועל כן יש את אש התמיד לשמור את הלהבה דולקת, לשמור האהבה ללא תנאי בקירבי כדי שתוכל להתאפשר הקירבה שלא מתוך קורבנות, אלא מחיבור פנים אל פנים, שרואה האחד את האחר כבבואה שלו.

הסכמי השלום.

הסכמי השלום צריכים ראשית להתבצע בתוך פנימיותי שלי (בתוך כל אחד אחת מאיתנו) ואז בנינו על כל הסיעות השונות, הפלגים, המחנות, האוהדים האלו ואחרים, חברי קו"ח מכדי כללית ולאומית.. נוסחי ספרד אשכנז תימן פוניה ערבות רוסיה וכו.. מכל אשר נתקבצנו. קיבוץ ישראל הוא קיבוץ האומות, ויש בנו מכולם.

איך מתבצעים הסכמי שלום?

מתוך משא ומתן, וגישור בין אנוש לנשמה, בין טוב לרע, בין חושך לאור, בין אור לכלי, בין הסכמה להתנגדות…. וכו דהיינו בדיבור!!! ודיבור הופך לדבר ולממשות בגשמיות שמגשימה עצמה מעליונים לתחתונים ומתחתונים לעליונים בהשוואת צורה מתמדת. איך? מתוך שאדם מזהה עצמו עם החלק האלוקי בו, ולא נתקע בצורתו, ונזכר שהוא יכול לפשט צורה וללבוש צורה (משמע: שינוי דפוסים, גמילה מהתמכרויות, סלילת נתיבי מח חדשים להתנהלות ריגשית מייטיבה ושופעת מילוי ומלאות והשפעה וכו). לכל תבנית יש יכולת לצאת מתבנית.. שתבנית מכתיבה מבנה, ויש בנו היכולת לצאת ממבנה שראוי ראוי למבנה ראוי.

זו התורה כולה: ואהבת.

ועבורי היא: מראה, כי היא מראה לי כל האורות כולם ומראה יוצר ובורא מציאות.

חלק מהשליחות שלי, הוא ללמד לראות (לראות בכלל, ולראות באור טוב ומייטיב כל דבר ועיניין)

התכלית של להסכים לראות, היא להביא הלב להיות לב שלם (שהאבנית שעליו נמסה והוא פועם ומשפיע מירב האור שיכול לעבור דרכו).