מים ואש

"כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ" (ישעיהו).

מים ואש זה המון דברים.. זה אחד החיבורים הבלתי אפשריים בטבע, אבל הם משלימים.
המקום היחידי (שאני יודעת עליו) בו מים ואש היו מחוברים: מכת ברד (מ 10 המכות שנחתו על מצריים).

אה, ובסדר Elemental …. 

לעבור במים = לחצות מהטבע לעולם שמעל לטבע. לחצות את ים סוף. לחצות דרך תהומות, דרך עצבות, דרך המשקעים, דרך הנסתרות (ההדחקות, ההכחשות, ההתעלמות וההרחקה של כל מה שקברנו וניסיתי לטאטא מתחת לשטיח). 
בנהרות = 4 נהרות יצאו מעדן.. נהר של נהרא, של אור. משמע זרימת אינסוף שפע, וחיוּת.
שטף = ניקוי, טהרה, פינוי והתחדשות = חיוּת
אש = כמו שמים יכולים להיות לרוויה אך גם להטביע, כך גם האש, היא יכולה להיות ליצירה או לכלייה (לסיום תהליכים). אש של תשוקה לעומת אש של מדון כעס עברה וזעם (ומשלחת מלאכי רעים אם תרצו… ולא מהזן החברי ככ). כשאש נוגעת בנו, אנחנו ניכווים.. כשהאש מתוכינו, אנחנו מפעימים.
כשכתבתי בעבר על להט החרב המתהפכת ואיך לעבור דרכה, זה בדיוק זה, מאפשר את המעבר (הלהט, החרב, והמתהפכת = להטוטים > אמת ותשוקה עזה לבורא האש לא תשרוף כשבאים אש ותשוקה, חרב > לבוא עם פנים לשלום, מתהפכת > לבוא אותנטי ולעלות מעל לדעת טוב/רע, קו אמצע, לבוא ישר עם האמת).

רצוא ושוב, עד שהדעת תתיישב מעל לדעת טוב/רע ויוכל לעלות בה אור האהבה שבדעת.
מתחברים, ונפרדים ומתחברים ונפרדים ושוב ושוב, הולכים ובאים… עד שמבינים מהות חיבור הלהבות התאומות.. מבינים שאין כלל נפרדות (יש הפסקה דיבורית במימד הארצי/אנושי).

אני מים, אך זה לא יהיה נכון לומר שאין בי תשוקה! היתה והתלבתה עד למאוד ברגע שגילה עצמו בפני הכרתי והכרתיו.
הוא אש, אך זה לא יהיה נכון לומר שאין בו מים וחמלה וחסד, שהרי כל גבורתו נובעת מתוך החסד, מתוך המים, הזרימה, ההרמוניה הפשטות והשמחה.
כלים שלובים… ועוד איזה שלובים.. לא הבין אדם משמעות הערבוּת והכלים השלובים, עד שלא חווה מסע להבות תאומות.

מי שחושב שאני עסוקה רק בעצמי, טועה טעות מרה.
העולם הוא מראות, וכל אשר מתרחש "בחוץ" (בארץ, במדינה) מתרחש במדויק בתוכי, אני חווה הכל, מרגישה הכל, את כל התנועות: בתוכי אני נלחמת בחמס שבי, ובעמלק שבי ופניי לאחדות ושלם בתוכי פנימה. חלקים ממני שבויים באפילה ומוחזרים באכזריות ואסירות.. מה שהם מרגישים, אני מרגישה.. בתודעה שלי.. אותה תודעה. הפיצול: אני אוהבת אותי, אני שונאת אותי, אני מרגישה אשמה ומגיע לי למות: מייצר כח חיצוני כזה שקם עלינו לכלותינו.. והבורא (האהבה ללא תנאי) מצילנו מידם..  – כן צריך להתחיל להתכונן לפסח, לפסוח, ולצאת לחירות הדעת! זו הערבות שלנו אחד לשני: כשאני משכינה שלום בתוכי פנימה, יושכן שלום בחוץ. אין הבדל בין בפנים – לבחוץ. זה אחד… . אנחנו נוהגים לתקן בחוץ, אלא שבחוץ הוא סימפטום, וכשרוצים לתקן בשורש, אין מנוס מלהתכנס פנימה ולכן זה מה שאני עושה, זה מה שאני חיה ומלמדת בכל אשר אני הינני, כל אדם ובפרט מישראל, שזה התפקיד שלנו.