כרובים מתקרבים

פרשת ויקהל
1.
משה מקהיל את העדה, להיוועד לשבת, ולמעשה המשכן ואוהל מועד. כשכל העם קהל אחד, השבת היא אחת, והעולם הוא העולם הבא: בא אליך – שהרי אתה אחד עם העולם (הכל מראה).
כשאדם בא אצל עצמו, היינו מתפנה פנים אל פנים עם פנימיותו, בא העולם אצלו.
זמן להגות בזה.
2.
“וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.“
הכרובים מייצגים הדואליות ההפוכה, שאף הם: אחד, מקשה! שהופך הקושי לקש, מבטל עצמו בענווה יכול להיות אחד עם הכל אשר נברא, משיק ומתמזג למקשה אחת.
2 שהם 1
זוהי עבודת הלהבות התאומות, שהם אחד:
מדואליות לאחד היינו לעלות מעל לדעת, ולראות את תנועת האהבה אשר בכל אשר נברא, היינו לראות האהבה שבחסד, היינו לראות האהבה אשר בגבורה: לראות תנועה מפושטת. כשמפשיטים דבר לתנועה פשוטה, נעלמת הביקורת, ויש התממשקות למקשה: אחד.