על העבודה הפנימית לפורים

זו הכנה אחת לפני האחרונה, לקראת ספירת העומר.

יש מספר עיניינים המיוחדים לפורים:
1. מסיכות/תחפושות – לראות שלם
2. ונהפוכהו + מלכות – לראות שלם
3. שמחה – לראות שלם

יראו שלם = ירושלים (יראו עצמם שלמים)

מסיכות ותחפושות.
האם המסיכה מסתירה או מגלה?
פורים מאפשר לנו להציג ואולי גם לחוות חלק בנו שהוא חבוי ולא מקבל אור = לא נראה, טרם התגלה, טרם התגשם בגשמיות.
ולכן, כשאנחנו שמים מסיכה שבחרנו, היא לא רק שלא מסתירה, אלא אפילו מגלה! וחושפת עוד פן (פנים) שלנו, מאירה וחושפת עוד אמת בנו.
ומסיכה שהיא ההפך הגמור מאיתנו (אדם חלש שמתחפש לאריה) – אף היא אינה מסתירה דבר אלא חופשת: את החולשה, את מה שחסר בי.
מסיכה מנכיחה גם את היש, וגם את האין.

נהוג להשתמש במסיכה במובן של העמדת פנים, מצג שווא, ריק מתוכך ומהות "הוא צבוע, לא אמיתי, לא ישר, לא כן, לא אותנטי".
ומה יעזור לי להיות אותנטית?
הסרת ההסרה/הסתרה. משמע חשיפה.. להתפשט (להוריד מלבושי בושה שמעכבים, ובגדים שמעידים על בגידתי בי) וההתפשטות הזו, מסירה את המסכים והווילונות, את החציצות, ולכן מצד אחד עושה אותי מאוד רגישה, כי אני מרגישה הכל (כמו להיות ללא עור), וזה גם אומר שיותר אור בוקע ממני. אני יותר אני, ולכן יותר אותנטית.
ואם אני יותר אני ויותר אותנטית – הרי שהחזרתי את הסמכות הפנימית פנימה, ואני מממשת פנים אל פנים, עם פנימיותי, ולכן – מתאפשרת מלוכה.

לנשום!
לעצור, להגות בזה.

ואחרי שהגיתי בתוכי (איפה זה בי): "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים." (דברים ל"א)
הרעה = שלא בחרנו אהבה אלא בחרנו ייסורים/שיעורים.
זיהוי המסיכה (שמנכיחה יש או אין, או שניהם), והסרת ההסתרה, מאפשרת לאסתר להיות מלכה: 
ההתפשטות, מאפשרת לי לחזור לטבע הרוחני שלי, ולא להתקבע בתבנית שמאבנת אותי, אלא לשוב לפעום, ללבוש צורה ולפשוט צורה.
איך עושים את זה?

לנשום!
לעצור, להגות בזה.

ונהפוכהו + מלכות
האם אני מבינה שזו אני והבורא ולא אני מול אנשים? (וגם שאין אני והבורא, יש אחד)?
האם אני מוכנה להמליך עליי האחד ולראות הבורא, בכל שאני פוגשת, בזמן אמת במציאות? במעשה?
האם אני מבינה שהדואליות היא פיצול של האחד, והדואליות יצאה מהאחד, והיא עצמה אחד, ותשוב לאחד (זה רק כדי לתאר, אין שום תנועה, כי הכל אחד תמיד), אז פחד ואהבה הם אחד. ימין ושמאל הם אחד. מעלה ומטה הם אחד. חומר ורוח הם אחד.. וכו… אז .. אני גם יכולה להפוך עצב לשמחה, פחד לאהבה, חיסרון למילוי… וכו. אני יכולה לנוע ביניהם, ולחכך אותם אחד בשני, למלוך על שניהם, לזהות אחדותם וזהותם, להכיר בהם בתוכי, ולכן לאחד אותם בי?
האם אני בשלה ומוכנה להתגבר על חרדת האינטימיות ולפגוש עצמי פנים אל פנים עם אור ועם אהבה ללא תנאי ולהיות בקבלה ולהכיל = להיות כלי מכיל אהבה?
(למלא כל מקום של ביקורת/עצב/פחד > באהבה ללא תנאי אמיתית, בהרגש וברגש)

לנשום!
לעצור, להגות בזה.

שמחה.
אדם שמח הוא אדם שלא רואה פגמים, חוסרים וקושי, כי אם את המילוי, השפע, הקלות הפשטות והתנועה.
החיים יכולים להיות בדיוק אותם החיים מבחינה עובדתית, אבל נחווה אותם אחרת לגמרי אם אנו מתבוננים בהם במשקפי צל (חוסר, חשיכה) או במשקפי צבעים (אור, חיות). זו אחת הבחירות שכן מתאפשרות לנו לבחור: בקבלה (קבלת אור, דעת, אהבה), או בחיכוך וייסורים/שיעורים.
השמחה מעידה על השלום והשלם, על האחד יחיד ומיוחד.
שלום, הוא מצב הוויה של השלם המלא (תפארת. שלם מלא, הרמוני, שהוא מלא אהבה ואור ואין בו חלל).
חיכוך עם הקונפליקטים הפנימיים, ומצבי מחלוקת הם עשיית שלום – נחמד להגות בזה במוחש: חלק אחד מתחכך בחלק אחר והם מתקוטטים.., וכל אחד שוחק את הקוצים של האחר, בסוף שניהם נעשים חלקים (בתרתי) – ומתאחדים. ולכן עצם המחלוקת עצמה, היא עשיית השלום… את השלום יש לעשות.
וכשיש שלום, יש להיות בו בשלמות (בשלום, בהסכמה, בקבלה: כלי, הכלה, מלכות ולכן הגשמה!)


פורים שמח! 
של לעלות מעל לדעת, ולזווג זיווג שמחה ארצית עם ששון שמיימי: שמחה וששון! הזוג הכי מלכותי שאני מכירה.