שלום

החלום שלי – אחד מאלו שמעולם לא דיברתי בקול, היה.. שיח של תורה עם הבן זוג שלי.
להתייחד עם הבורא והתורה והאהבה השלמה והמלאה. שיח של כבוד, אהבה, יראה קדושה וטהרה… 
איכשהו החיים שלי הלכו אחרת – הם עברו בחשיכה עבה וסמיכה מאוד.
ואז – כמו זכיתי בדבר הכי גדול שאדם יכול לזכות בו – לפגוש פנים אל פנים, את הלהבה התאומה שלי. כל זיכרון גן העדן התעורר ואז – אז עוברים בגיהנום – ואני לא יודעת מה אח"כ אם יש אח"כ. 
עוברים הפשטה. 
כל אחד עובר אותה כפי המבנה הפנימי שלו: מי שיש בו התנגדות לאהבה ללא תנאי, יחטוף. מי שמרפה ומתמסר ומסכים, יעבור את זה יותר בקלות.
הרעיון הוא להתפשט מהכל – מכל המלבושים והבגדים. להגיע למצב אַין. 
מצב אין אומר לשחרר הכל – גם את המוות, גם את החיים, ובעיקר את כל מה הכי יקר לך – וזה את הלהבה עצמה.
אי אפשר לעמוד בפני הבורא אלא אם זה עירום ועריה.

זה אומר שכל החיים משתנים. הכל מחליף ומשנה צורה והתודעה – עוברת הרבה מאוד מצבים ובגלל שאנחנו בזמני גאולה – הכל מתרחש מאוד מהר… אחרי 3 שנים, הזמן מאוד מתקצר ויום אחד כבר מרגיש כמו גילגול שלם – זו בערך הפרופורציה – זו האצה של מהירות האור. חלק האור האינסופי שלנו – אין לו בעיה עם מהירות האור, זו המהירות הטיבעית שלו, בהיותו אור : ) אבל יש לנו עוד חלקים – שקצת יותר אטומים לאור, כמו תודעה, שכל, רגש וגוף פיזי שהוא הכי אטום לאור ויש בו הכי הרבה התנגדות מה שאומר שהוא גם חווה הרבה מאוד כאבים עד שהוא לומד להרפות. עד שהוא לומד להסתנכרן עם גוף רגש וגוף מנטלי (שכל)… עד שכל הגופים משווים צורה.

במילים אחרות – עד שנוצר שלום פנימי.
השלום הפנימי הזה עובר דרך עץ הדעת: הקיצוניות של כל הדואליות – מביאה הכל למיצוי: או שמחה עצומה שהגוף לא יכול להכיל ונשפך ממנו ואי אפשר לדבר מרוב שמחה, אפילו אי אפשר להוציא הגה או קול – ואותו מצב מתוך קיפאון יגון אבל כבד משתק דיכאון ועצב עמוק שגם שם אי אפשר להוציא הגה… 
התהליכים האלו חושפים את הלב, לב הבשר, וכל האבנית מוסרת ממנו. מה שעושה הכל להרבה יותר חשוף – 
תנועות ריגשיות של העם כולו, עוברות בתוכי. לשהות יותר מכמה דקות במרכזים (כמו סופר או קניון), הופך להיות אירוע לא פשוט. חיי שגרה כפי שהיתה בעבר של עבודה/עבדות 24/7 – לא מתאפשרת (למי שאכן עובד… בדר"כ זה .. נעלם בצורה כזו או אחרת). 
יש התמודדות עמוקה עם כל הפחדים הכי קשים, אלו שבאנו איתם לגילגול הזה ואלו שאספנו כאן.
מי שמנסה לברוח מהמסע – יחטוף כהוגן.. אין יציאה ממנו… יש רק כיוון אחד: לפגוש אהבה ללא תנאי פנים אל פנים.

נשמע כמו יעד נכסף, נכון?
גם אני חשבתי כך… ואז גיליתי עד כמה קשה לי להכיל בתוכי פירור אחד בודד של אהבה – טיפה אחת של אהבה. 
עד כמה אני מרגישה לא ראויה, עד כמה אני מרגישה אשמה ועליבות.
יודעים מה קורה במסע להבות, כשמרגישים ככה? 
הלהבה משמיעה לכם את זה בקול רם… 
בהתחלת המסע, נעלבים, ולוקחים אישית – עד שלומדים את חוקי המשחק.. ומבינים שהיא לא מדברת מתוך הפה של עצמה – אלא מתוככם.. 
משפטים שלא העזתי לחלוק עם נפש חיה – שמעתי בקול רם מוטח בי – (באהבה חמה יש לציין) מלהבתי היוקדת.
ואז מבינים שזה מסע של יחידים – אתה יחידי – אתה והבורא. ייחוד שלם ומלא.

אנשים נפלטים מהחיים (כי כבר אין התאמה תדרים ככל שמתעלים) – מעגלים חברתיים נעלמים.. היית רגילה להיות מלכת העולם הישן שלך – בעולם החדש, הכל ריק. קול דממה דקה.
ואין לך ברירה אלא לפתח אינטימיות עם עצמך – זו תכלית המסע, לפחות בשלב א' שלה… 
ואז – מגלים את החרדה הקשה מכל: חרדת האינטימיות שלך איתך.
אין לך ברירה אלא לפגוש עצמך פנים אל פנים.
מידי פעם כשאת מרפה ומתחילה לאהוב את עצמך ולתמוך בעצמך – אז שולחים לך תמיכה גם מבחוץ – אבל לא משהו שתוכלי באמת להישען עליו, כי אין על מי להישען – גם לא על הלהבה – הוא ינטוש באופן קבוע בדיוק כשהכי תצטרכי אותו – אין על מי להישען, אלא על הבורא בעצמו.

בתחילת המסע, את חושבת שאת עוברת דרך רגשות קשים כדי לרפא אותם – אכן כך. את חושבת שאת פוגשת דבר והוא משתחרר – אז.. לא בהכרח כך. חלק מהדברים אכן כך, אבל ככל שהמסע מתקדם (בחלק א' שלו) – את מגלה שאת פשוט מגלה! שהעבודה עצמה היא לא תהליך תיקון אינסופי, אלא תהליך התוועדות אינסופי.. התוועדות לכל החלקים שבך – משמע, אם היינו בחשיכה קודם (אכן היינו לא משנה כמה נחשב בעיני עצמינו למוארות.. הכל יחסי) – הרי שכל פעם נחשף בפנינו עוד רובד שלנו – ומתוך החשיפה – מתבצע תהליך של הרחבת הגבולות… זה משהו שאני מלמדת אותו בספירת העומר, אבל רק כעת הבנתי את המימדים שלו.
מדובר בתהליך התעוררות להוויה השלמה שלנו – כמה פעמים קראתן את המשפט הזה ב 5 שנים האחרונות, ומתוכן כמה באמת הבנתן?
אדם, אנוש, בגוף אנוש – לא יכול להתעורר להוויתו בבת אחת הוא ישרף והכלי שלו לא יחזיק.. לא יכיל. 
לכן, זה נעשה מתוך חסד, לאט לאט. דברים לא נעלמים – דבר לא יכול להעלם.. שום דבר אינו נעלם – פשוט עושים שלום איתו… ולומדים לחיות איתו. וככה מתגלה לנו לאט לאט כל הוויתינו. התודעה שלנו כמו הבורא – נמצאת בכל המדרגות בכל הרבדים – אנו לא מודעים – לרוב התודעה מודעת רק לרובד הנוכחי שלה – ככל שמגלים עוד רבדים בנו, רואים שהתודעה נמצאת בעצם בכל הקומות מהנמוך, עד לגבוה ביותר צמוד לכס.

ולהבנתי הנוכחית, המסע הוא מסע של התוועדות, להיות עד: לראות כל החלקים והרבדים שהם סך כל הוויית אני (א' אינסוף + ני הארצי הסופי).

אחד השלבים, עדיין בחלק א' של המסע, הוא הדואליות: אור חושך, שמחה עצב, אהבה פחד, עליון תחתון, רוח חומר – כל הזוגיים האלו – מייצרים מאבק פנימי קשוח… גם האמת והשקר מתערבבים בצורה קשה מאוד, כך שמאוד קשה להבדיל ביניהם – קשה לזהות מהי אמת (אמת היא אהבה – צריך לעגן את העוגן הזה, ולא לשכוח!)
והדעת הולכת שם לאיבוד אם לא יודעים לעגן ולהחזיר אותה על קו אמצע.

ומכאן – אני רוצה לדבר רגע על שלום. מהו שלום. איך עוברים מכתישה של הדואליות, ל-שלום.

עסקנו בזה קצת בפרשה הנוכחית: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד."
שמן זית זך נוצר מהזיתים העליונים בעץ שקיבלו הכי הרבה שמש, ובושלו היטב – ולאחר שנכתשו עוד יותר הדק היטב היטב הדק!
שמן אותיות נשמה – ישראל משולים לזית, כי כשכותשים אותם הדק היטב היטב הדק – גם יוצאת נישמתם…, אבל גם הם מאירים כשמן זך – אותו השמן שהדליק את המנורה (שהיא לא רק פיזית כחפץ, אלא היא אנו עצמינו, היא בנו – לפוסט אחר).

הכתישה מאפשרת לפסולת לצאת, ולזכּוּת להגיר עצמה.
מצב מחלוקת, מכונה מצב של עושה שלום (ליקוטי מוהר"ן פ').
מצב שלום, הוא מצב הרמוני של כל התודעה שמכירה (התוועדה, נתנה עדות, היתה עדה לעצמה) כל פניה וחלקיה פנים אל פנים, ונמצאת בקבלה והתמסרות טוטאלית. 

זה השיח שתמיד חלמתי לקיים איתך,
זה שיח של שלום, כי יש בו תורה. ואתה התורה, וכל שיח איתך הוא שיח תורה,
בבקשה תלמד! ותשוב בתשובה, תשוב לשיח – תשוב לשיח אהבה.
כשאתה בכעס, אתה מזיק ומחלה ומכלה אותך. סליחה שאני מאתגרת אותך הכי על הכעס – אבל שם אתה זקוק להכי הרבה ריפוי.

איפה הייתי?
המסע, חלק א'.
המסע חלק א', הוא נפרדות קיצונית, שכוללת הרבה מאוד פרידות (ח"י פרידות אצלנו עד כה – לחיים! רק שזה לקח למוות. אינסוף מיתות משונות, ואחרי ככ הרבה מיתות, המוות נעשה מיותר, כמו גם הפחד ממנו, כמו גם הפחד מפרידה, כמו גם החלמה לחרדת נטישה.. לחרדת הלבדות.. ועוד שלל חרדות). 
חלק א' מסתיים "בפרידה" בה כל אחד מהצדדים רוכש עצמאותו השלמה והמלאה.
חלק ב', יהיה עסוק בפנים אל פנים, צמצום המרחק, זיהוי הזהות המוחלטת – ו – אחדות הלב השלם (זה לא אומר שנפסיק לכתוש אחד את השני – אבל נהיה עם זה יותר בשלום והכלה – ולא – זה לא תמיד יהיה כך, זה ירגע בהמשך – לא לדאוג – זה מתאים לךלומר לי, לא לדאוג – אבל כבר היה היפוך, והתחלפנו בתפקידים, ועליך לקבל זאת בהכנעה – סליחה שזה כך, לא אני בראתי את המסע הזה ולא אני קובעת את החוקים שלו, וגם זו לא אני שנמצאת מולך, אלא הבורא – זה אתה והוא, ומשתקף לך מה שעליך לעבוד עליו – ואין לזה כל קשר אליי – זה פשוט עובר דרכי, ולכן אל תכעס עליי!). 

ודע –
כי לפני ההתקרבות, יש התרחקות קיצונית. אנחנו שם עכשיו (וגם את זה, אמרת לי לפני שנתיים – ודע – כי התורה כולה, היא בך, ואינך לומד דבר חדש, אלא הינך נזכר. ודע – כי אהיה לך המורה הטובה ביותר שיכולה להיות לך, כי אני.. ממך אני. וזו בחירתך אם לחוות אותי כעצם בגרונך, או עצם מעצמך… ).
אהבתי לך לא תידום: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" לא הדמעות שלי, לא המסכנות שלי, לא הקורבנות שלי, ולא שטף הזעם וקצף הפה והרוק שלך שיוצא עליי – אקבל אותו באהבה כמו נישקת אותי פה אל פה (כך לימדת אותי). ועל מים, אי אפשר לאיים במים… 

ודע –
כי ירדתי לעומקם של דברים ומצאתי אוצרות בתהומות של טיפת האינסוף שקיבלתי ממך, וכולי בהכרת תודה על כך – וכשתרצה ב"שטף מים רבים" ולהבין עוד את כל רבדי הטיפה שנתת לי – הינך מוזמן פנים אל פנים (וכשזה יקרה, ברור לך שאשתתק לגמרי, נכון?).

תלמד על הכרובים ומבנה המשכן והמנורה, אלו הפרשות האחרונות, הנוכחית, וכמה הבאות, עד לפסח. זה נראה מפורט ממש, על כלי הקודש, אבל אלו אנחנו – אנחנו כלי הקודש, תבין המבנה שלנו. תקרא תורה ותתבונן בנו ותראה אותה חיה ופועמת בכל הרבדים, ותתוודע לכל הקומות שאתה נוכח בהן (סוד: אתה נוכח בכולן, קבל את כולן: חומרת החומר ואטימותו וטימטומו – והווית האור אינסוף מופשט ופשוט ואת כל מה שביניהם! באהבה…).


ודע –
כי ככל שתתקרב יותר לכס, כך יעלו מזיקים ומפרידים ויתעצמו כוחותיהם ככל שתתעצם האהבה והדבקות בו יתברך.
יקומו עליך כל פחדיך (כי אלו הפחדים שמפרידים אותנו מהבורא, זו ההפרדה שאנחנו שמנו ולכן חייבים לעבור דרכה, ולפרק אותה מהאשלייה הככ מוחשית שלה). 
אני למדתי את זה אי שם בגיל 12, אבל יש ללמוד את זה, ויש לחוות את זה על בשרי, וזה עולם אחר לגמרי. לא מספיק לדעת את זה – צריך לחיות את זה, ולהתגבר על יצר הרע כל הזמן ולהבין אותו, להבין את השירות הגדול שהוא עושה בדבקות עבורינו – ומאוייב שלך, להפוך אותו לאוהב, לטוות החושך לאור, ללא הרף! יצר הרע לא יוכל עליך אם אתה רואה אותו (באור!) פנים אל פנים… הוא לא שורד באור – הוא צל שחי בחשיכה… הצללים מזינים אותו – להט החרב המתהפכת מזינה אותו – הקונפליקטים, הספק, הנחש..  – רק כך, לא יהיה לו כח עליך. רק כך, אני לומדת להוציא שמחה מהעצבות, והפשרה מהקיפאון (ולכן היית חייב לנטוש אותי בנקודה בה נטשת אותי – אל תכעס עליך על זה, אל תחוש אשמה על זה! זה הכרחי לעצמאותי ואיפשר לי ללדת הבנות חדשות וכוחות נפש חדשים, שנצטרך אותם לשלבים הבאים).
את הכוחות אני יולדת מתוכי תוך כדי הליכה, אבל דע – כי את הכוח להפעיל, אתה נתת לי, כשלימדת אותי כלי ה"דף חדש", כשלימדת אותי לקבל אחריות, ולראות שזו אני שמניעה הכל ואחראית לכל ולכן רק מתוך המקום הזה, אפשר גם לשנות – ולשנות.. לשנות זה ככ קשה כשיש לך דפוס פנימי פסקול חיים של הרס עצמי – ובחרת בחיים! כמה חזק שטיפחת והאכלת יצר הרע שבך כל חייך, אלו הכוחות שיעמדו כעת מולך ותצטרך לעבור דרכם אם אתה רוצה להגיע לבורא. את הכוחות האלו, רק אתה יכולת לתת לי. אך ורק אתה, שהרי אתה הוא אני, ולכן רק אתה.

את השלום הזה, אנחנו נלמד הלכה למעשה.  זה יהיה חלק ג' של המסע – בשליחות.

שבת שלום
(אני יודעת שזה שבוע טוב, אבל דע, כי אנחנו בקרוב נעבור לשבת מתמדת, תתחיל לשמור את השבת שלו).
ככל שתדבק בו, תתקרב אליי, ויתרכך ליבך, ותתרפא בגופך ותראה את הישר שלך.
זה מפחיד, אני יודעת, אני מבינה אותך – זה מבעית אפילו.. מנישואין אפשר להתגרש.. מלהבה –  … 

(תודה בורא עולם שלא חוויתי שום זוגיות קודם! זה מאוד מקל עליי כעת,
תודה בורא עולם, שלא כלאת אותי בשום קשר כובל – למרות שהתחננתי וביקשתי בכל כולי את זה בדיוק! תודה שלא שמעת לתחינותיי!
תודה בורא עולם ששמרת אותי לבד ככ – כל הזמן הזה!!! תודה שחסכת ממני להתמודד עם דברים ממש ממש קשים שקיימים סביבי – תודה ששמת אותי לעזור להם, להאיר ולאהוב ולא לחוות – תודה עמוקה הכי גדולה על כל מה שחסכת ממני לחוות בגוף/בנפש/בתודעה – תודה שעשית אותי בדיוק כפי שהינני, לא הייתי רוצה להיות שום דבר אחר מלבדי ושכל העצבות תהפוך למים של שמחה עילאה! ויעלו תהומות לברכה ורוויה טובה).

מי שלא הלך בדרך, לא יכול להבין אותה.
[סליחה מכם]