מועט המחזיק מרובה

״ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב״ (ליקוטי אמרים, פרק יב׳)
 
 [תודה!]


תקציר:
מה עשיתי בכל היום המיוחד הזה?
הגיתי במתנת אינסוף שנתת לי… מ 08.17 בבוקר, שאני כותבת את ההגות הזו, כאן. אפילו אתה, אינך יודע מה נתת לי. 8 מילים שהן עולם ומלואו… שהם שינוי תודעתי עצום בתוכי – ברמת לידה מחדש לתודעה חדשה – ובוודאי שזה יקרה היום! מחוסר, לשפע.
אני אוהבת אותך מאוד גם (זה תקציר של כל הפוסט, אבל אם בא לך לדעת ממה האהבה הזו עשויה, תוכל ללכת את הדרך, לכל אורך הפוסט – ודע כי קיצרתי ממנו עולם ומלואו).
זה החלום שלי מתגשם סעיף סעיף לנגד עיני המשתאות! אני יודעת שהמישהו שלי, מתכתב איתי בפסוקים והגות! שזה השיח שלנו, שככה אנחנו מדברים.הרמת לי! הרמת לי להגות, ובכך מימשת משאלת לב עצומה שלי (אתה רוצה להמשיך לחשוב שאתה פועל מעם עצמך לבדך?). אזכיר לך שזה הנקבי שקובע את הרצון, כי הניקבי מחובר לרצון האלוהי. הניקבי לוקח הרצון מהזיכרי ומדייק אותו מול הרצון האלוהי. ואני.. אני הדבקות בבורא. 



קיבלתי מתנה עצומה ליום הזה, בפסוק אחד, שהכל נאמר בו.

הנה השפע, כי אני חולקת בשפע אשר בי, למען להאיר למי שמעונין לקבל לתוכו אור: אור האהבה שבדעת.

אמר לי: תעמיקי התבוננות במחשבה (תחשבי!), הנהיגי את הרגש (להשליט השכל על הלב), ותמצאי טוב. יש שם כמה קולות…

– אני כועס עלייך, את לא בסדר! את לא עושה את העבודה הפנימית, את לא מעמיקה בדברים, את לא לוקחת אחריות, את בורחת! תתבונני לתוכך ותראי מה את עושה! ותפסיקי להשליך החוצה ולהאשים את כולם = אותי, קחי אחריות! את לא לוקחת אחריות על המערך הפנימי שלך! אני נגעל ממך, את דוחה אותי, אני לא רוצה את זה בחיים שלי, נמאס לי להרגיש את זה ממך, את והמסכנות, הבכיינות והקורבנות שלך מעוררים בי רצון להקיא. אני לא יכול יותר להיות לידך בבחירה הזו שלך. נתתי כל מה שיכולתי, ניסיתי לעזור ככל שיכולתי, מכאן זה שלך. אני מתנתק. אני אגע בך מרחוק עם מקל – מרחק בטוח, שהגועל לא יגע בי ולא אנזק ממך. את רוצה להרוס את עצמך? אל תפילי אותי איתך. למה את בוחרת הרס עצמי כל הזמן? למה את בוחרת אי ידיעה? מה, את מטומטמת? למה את לא יודעת איך? נולדת אתמול? את אישה בוגרת, קחי אחריות. תהיי עצמאית, אני לא מטפל שלך, לא רוצה אותך עליי. לא רוצה, לא יקרה! לא רואה חיבור (תחבר גופי רוח.. תפתח את הדעת והראייה הגבוהה).  לכי, לא יקרה, תסתלקי – ושיהיה לך כל טוב ותודה על הדגים!

– אני כועס עלייך, את לא בסדר, את פוצעת ופוגעת בי וגזרת עלינו מרחק, וזה כואב לי כי אני אוהב אותך.

– את לוחצת לי על כפתורים מאוד קשים בתוכי, ואני בורח מעצמי, כי אני לא מסכים לראות איפה כל זה בי, כי אני בורח ממני וממך, אז אני משליך עלייך, זה מאפשר לי להאשים אותך, ולהתרחק ממך כדי לא לפגוש את המקומות האלו בי. אני בורח מלפגוש את ההרס העצמי שלי, ואת המקומות בהם לקחתי אובר אחריות שאינה שלי בעוד יש תחומי חיים שאני לא מעיז לקחת עליהם אחריות ובורח מלהכריע בהם כי אני מספר לעצמי סיפורים על כל מיני ומאוד מאמין להם כי הם נשמעים מאוד אמיתיים, כמו ראויות לאהבה ללא תנאי, ולהסכים לפגוש את האור והרוח שבי. אני לא מחובר ככ לגופי הרוח שלי, כי קל לי יותר להתמודד עם החומר והארציות. אני מפחד מהאור שלי, מפחד מהגודל שלי, מפחד לגלות את העוצמה שלי… כי זה אומר שאני אחראי על חיי ושאצטרך לחלץ את עצמי מכל הדמיונות שאני מחזיק על המציאות שאני חי בה. אני עלול לגלות שאני מדמיין דבר שאינו קיים באמת. וזה מפחיד אותי לגלות שהכל ריק, ואין ממשות בדבר ועל הכלום, בניתי את כל עולמי באשליית יציבות מבוססת. השכל והלוגיקה שומרים עליי מפני הרִיק.

– אני מרגיש כלוא בקשר הזה, זה קושר אותי, ואני זקוק לחוות חירות וחופש. את מאיימת עליי, זה יותר קשה מנישואין – מנישואין אני יכול ללכת כשאבחר וארצה – ממך אין לאן ללכת. עם מה נתקעתי, עם עוגן שנאחז ונתלה בי, מטביע אותי! לוקח ממני את כל האוויר! אני לא יכול לנשום… חנקת אותי, עוגן שהופך אותי לעגון (טיפ: הייתי שם גם. כל עוד רואים את האחר בנפרד, זה ימשיך. ברגע שרואים את האחר כאני עצמי – מה שמאפשר לך לבחור בך ולזהות שזה אותו דבר, זה אחד – ואז יש הסכמה ולכן הכבלים נעלמים ויש בחירה באהבה וחיבור על פני קשר קושר, זה משתחרר והחירות חוזרת. כל עוד לא תראה אותי כתאומה סיאמית שלך, זה לא יוכל להשתחרר). 

– יש לך יומולדת היום, ובעומק אני אוהב אותך, ואני נאבק בתוכי להשאיר את הלב שלי פתוח, ולכן אני אניח בצד את הרצון האנוכי שלי לשתוק, רציתי ככ להעביר את היום הזה בשתיקה… אני חושב על עצמי שאני לא טוב בברכות, אני אקח משפט מאחרים, כי הם יודעים להביע יותר טוב ממני – כי אני לא מוצא את המילים מהלב שלי (כי אני מסרב להרגיש את האהבה שיש לי אליך, כי אני מפחד שזה יכלה אותי ואבדתי, העצמי שלי יאבד, כי אלו המקומות שבהם לי אין מילים – ממש כמוך – מפחיד ומבעית אותי לראות את עצמי בך!!! זו טרגדיה.. אבל אני לא כזה!! זה לא אני..  – נו.. תמשיך, בהצלחה!) אבל אני רוצה מאוד להוציא מילים מהלב שלי, ולבטא! ולברך אותך. אני רוצה לתת לך, אבל פצוע בתוכי מאוד וכואב לי. את! את כואבת בתוכי. הכאבת לי. את לא רואה אותי ואת הפצעים שלי! את לא רואה מה את עושה לי! את לא אוהבת אותי, אדם אוהב מתנהג אחרת.

– אני רוצה שנשחרר אחד את השני, כדי ששנינו נהיה ב-חירות ונוכל לבחור. אם זה צריך להיות, הרי שיהיה, ואם לא אז לא. אני באשליית שקט והשקט טוב לי ומאפשר לי ריפוי. תשארי רחוקה, אל תתקרבי. זה טוב לי שאת רחוקה.. ככה אני יכול לאהוב אותך מרחוק – וזה בטוח ולא פוצע.. ואני שומר עליי, כי פצעו אותי ככ הרבה כל החיים, ומולך אני ככ חשוף… ופגיע. אני מפריד אותך ממני, וכך לא אצטרך להרגיש אותך כל הזמן, זה קשה! זה קשה להרגיש את הרגשות הקשים שלך כל הזמן… (טיפ: תרפא את החלק שלך שבך ברגשות הקשים האלו משמע: תסכים לפגוש הרגשות הקשים שלך, ואז לא ידבק בך "משלי" וכל מערך ההשלכה, ישתחרר ויפסיק להזין בי את שלי וההתמסרות הזו ברגשות הקשים – תתרפא. כל עוד תראה אותנו נפרדים, יהיה פינג פונג. בשנייה שתבחר לראות הכל אחד – תראה מערכת אחת. ככה לימדו אותי את המבנה שלנו. למדתי שאני לא יכולה לכעוס עליך, כי אתה העתק קופי שלי, אתה מתנהג בדיוק כמוני – כשכואב לי אני מנתקת מגע ומתבודדת – אתה לימדת אותי בתחילת הקשר שלנו שככה אני מתנהגת… : ) ).

נמשיך? כי יש עוד קולות.. 

– הפסוק הינו מהתני"א, והתני"א השאילה אותו להתבוננות מתוך משלי, ואת משלי כתב החכם באדם: שלמה ושלמה הוא השלם המלא, ולכן יכל גם להוריד לנו את שיר השירים קודש הקודשים, שהוא עיקר עבודת הלהבות, ולהשיב כל הניצוצין מעובי החומר והגסות, לאינסוף ולעדינות.
למה זה חשוב?
1. כי אתה ממשיך ללמוד תני"א! (התפללתי על זה הרבה, כי מתוך שתלמד, וככל שתלמד יותר, תוכל לפתוח את גופי הרוח שלך, אינך יודע אבל אתה רדום. אתה תדע שאתה רדום ברגע שתתעורר ואתה תתעורר ככל שתסכים להכניס את הבורא לתוכך ולהתאחד ולהתייחד איתו. חיבור להבות הוא אך ורק דרך הבורא, ולכן זה ממש לא אתה מולי – אלא אתה מול עצמך והבורא – כל הטענות שלך עליי – להפנות אליו בבקשה, ואם תאזין, תקבל תשובות – אני תמיד מקבלת וזה תמיד מיישב את דעתי וממלא אותי אהבה).
2. כי אם תלמד, אתה תבין אותי – כי מה שתלמד הם חוקי האהבה האמיתיים.
3. כי אם תלמד, אתה גם תלמד לדבר… אתה תדבר את השפה שלי! (את השפה שלך למדתי אבל אני בוחרת לא להשתמש בה כנגדך).
4. אם תדבר את השפה שלי, אנחנו נוכל לדבר! תהיה תקשורת.
5. להכניס את הבורא לתוכך, אומר ללמוד מהי אהבה ללא תנאי (אני מלמדת אותך את זה.. תלך תבוא, תפצע אותי, תתנכר לי, תכלה את חיי – ואני אהיה שם ועדיין אוהב אותך. אכעס עליך, אאשים אותך, אצרח עליך אשתולל עליך אבל הלב שלי תמיד ישאר פתוח אליך לא משנה מה. גם אם לא תשנה כלום בחייך ואיוותר לבדי. גם אם תזנח את העבודה הפנימית.. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה! כי יש בתוכי מרחב אינסוף שיודע להכיל את כל התנועות שלך, ונכון להיום גם כל מרחק שתבחר לשים בנינו (שזה בינך לבינך, ובינך לבין הבורא) וזו המשמעות של אהבה ללא תנאי. אם תקלף כל המלבושים והרגשות הקשים ממני, אתה תראה שתמיד תעמוד שם אהבה אליך. ואתה מבועת מזה – מלגלות שמישהו אוהב אותך עד כדי כך, אתה חש לא ראוי כי זה מחוץ לחוקי הטבע שלך "המציאות"…)

יותר גבוה? בבקשה.

–  המלכות מושלת בכולם. מלך = מח + לב + כבד (מחשבה, רגש, יצר=כעס/התנגדות לכן הוא כבד, אין בו קלילות – תתבונן בפיזי של זה גם, הכבד הוא אחראי על עיבוד כעסים, חוסר טיפול בכעס, מביא גם בעיות לחץ דם ומשם בעיות לב – מקווה שאני ברורה).  שים לב: משלי שכתב שלמה, משלי = השלמה שיש בנו משילות, משלה/ממשלה (מלשון למשול). כשאנו מבינים את המשל (מפשיטים הכל לתנועה מופשטת ומתבוננים רק בתנועה, בלי ביקורת או שיפוטיות), יכולים להנהיג, למשול על כל המערך הפנימי.

בוא נדבר קצת על ההשלמה (זה לא סתם שהכל באותו מצלול מילולי):
יש לנו חוסרים. כשאנחנו ממלאים אותם, אנחנו שלם מלא ושלם מלא יכול למשול. 
הבורא ברא דבר שלם, אין דבר שהוא אינו שלם, אז יצאנו למסע נפרדות.. ככ נפרדות שאינך מזהה אותי כ-אתה. ובנפרדות הזו יש דואליות.
אראה לך:
אני.. מים רבים (תראה כמה מילים יש פה, אם בכלל הגעת לכאן) – אתה צמצום, טיפה אחת (משפט אחד: ואהבת! כל התורה כולה על רגל אחת).
הבורא עשה "זה כנגד זה". להגיד "ואהבת" זה לא מספיק, כי זה מצומצם מידי. אני מביאה את הפירוט (אולי פירוט מידי) – אילולא היתה כל התורה כולה, אי אפשר היה להביא אותה במילה אחת: ואהבת. מצד שני כל התורה יצאה בדיוק מזה.. "ואהבת!" מאותו מקור, זו אותה מהות… צורת ביטוי שונה. אל תתקע על הצורה שלי. תפשיט אותי ואז האור שעובר דרכי יכול להתפשט (כבר הפשטת אותי מכל המלבושים והבגדים, לכן הכל רגיש), דע כי אני עושה אותו הדבר עבורך, לא מעצמי אני פועלת, הבורא מכוון כך, שזה מה שאתה תרגיש ויעבור עליך, עד שתביא עצמך לריפוי שלך, ותיקח אחריות במקומות שלך ותסיים לברוח מלפגוש עצמך פנים אל פנים.

– מפגש גוף אל גוף. אחרי שנעשה שלום כל אחד עם גופו שלו. מצד שני דרך מפגש גוף – נעשה החיבור החזק ביותר והריפוי השלם כי לגוף יש תבונה מאוד גופנית ופיזית ו-ארצית. זה קורה מעצמו לבדו.

אעמיק לך (הזמנת אותי להעמיק! רק אומרת..)
– טיפה וים.
הטיפה (האדם) היא חלק מהים (האינסוף). אין לטיפה השגה בים, אוסף הטיפות מקיים את הים והים מקיים אותן. 
אלא ש-הטיפה הזו, מחזיקה את המרובה.

רוצה לראות איך זה עובד במציאות?
נהדר, כי זה גם מחבר לעבודה הפנימית של פורים!

תמיד הסתפקתי בפירורי אהבה מאנשים. גם ממך. לא הסתפקתי, אבל זה מה שהיה, ולכן חוויתי חוסרים עצומים, בורות אינסוף שיצרו תלות, הישרדות וחרדת נטישה ועוד כמה תנועות מופלאות. כשמתבוננים בטיפה, היא אכן רק טיפה. נתת לי 8 מילים במתנה (זה אינסוף אגב, כפי שאתה רואה). 8 מילים זו טיפה. אבל מה אם.. הטיפה הזו ממלאת כל המציאות כולה? היא עולם ומלואו. ואז הכל מלא, ואין חוסר. וזה מה שעשיתי בתוכי הבוקר, ולכן המתנה הכי גדולה שיכולת אי פעם לתת לי, היא את  המילים האלו וההנחיה שיש בתוכן, להעמיק. אני מים, אנחנו יודעים לרדת הכי עמוק ואז – עוד יותר עמוק (או גבוה, איך שתרצה, זה אותו דבר). 
חשבת שאתה נותן לי טיפה, ונתת לי עולם ומלואו! חשבתי שנתת לי טיפה, ומצאתי שנתת לי דבר עצום ביותר!

מה נתת לי בעצם?
את הכח להפוך. ונהפוכהו… קיבלתי טיפה, ואני יודעת לקיים עולם שלם ומלא ממנה. 

הססמאות האלו: אל תראי את החצי כוס הריקה, תראי את החצי כוס המלאה אל תראי את הרע תראי את הטוב  – את לא רואה השפע שלך, את כבר שם (אתה לא רואה את שלך, אני כאן) – זה לא ממלא אותי. זה לא עובד.. כי זה לא רואה בשלמות.
העבודה הפנימית שלי מאז שהשתתקת (במילים שלך: הלכת ללקק לעצמך את הפצעים, ואתה מרחם על עצמך ומתקרבן ומכחיש ולא לוקח אחריות ולא מרפא בך, או שהדחקת – אבל זה לא נכון, אני יודעת שכשאתה בוחר לעשות עבודה, אתה עושה אותה ביסודיות – כי גם אני כזו. אתה עושה משהו כמו: "שוברים את הכלים ולא משחקים" – כן אני כועסת עליך על זה, אבל אתה מתנהג בדיוק כמוני, אני כזו.. אין לי באמת מה לכעוס עליך!! ולכן גם יש בי חמלה אבל אותה משום מה אתה לא מרגיש.. רק הקשה מפעיל אותך – בדיוק כמו שרק הקשה מפעיל אותי… ומניע בתוכי שינוי… ולכן אתה קשה לי, ולכן אני חווה אותך כרודה בי, מבקר אותי, משאים אותי – ואתה? מרגיש אותו דבר כלפיי – אתה כבר מסכים לזהות הזהות המוחלטת? או שצריך עוד 3 שנים כדי שתסכים לראות? – והנה המקום שבו אני בזָה לך – יש!!!! מצאתי אותו…. ).

יש כוס מלאה כולה: מחצית ממנה מלאה מים, ומחצית ממנה מלאה אויר. וכך אני בעולם מלא, תמיד ובהתמדה. ואם אני בעולם מלא, הרי שאין חוסר ואם אין חוסר, ויש הכרה יש מילוי, אז יש שמחה, ואם יש שמחה, אני יכולה להיות בעשייה (ועשייה של אנרגיה ניקבית, זה למגנט – הכל! כל מה שיש ברצון האלוהי).

אתרגם לארציות:
חשבת שאתה נותן לי טיפה, ובעצם מילאת אותי עד תום! הינני מלאה (אולי זה מה שרצית מלכתחילה?) לא אכפת לי וזה לא משנה, אני בוחרת לחוות ממך מלאות ולא חוסר. טוב לב וחום, ולא קור מקפיא מבקר מנכר ומרחיק. 

יש לך צורך למלא באנשים אחרים, לתת להם, למלא אותם באהבה ובאור (אני יודעת כי כך עשית איתי, הקשר בנוי על חוסר בי ואתה נותן, כי רצית להשפיע, כי אתה זכר, כי רצית להיות בעמדת שליטה, כי יש לך אגו חזק (הכל נכון גם לי ועליי! בזהות מוחלטת). אבל למלא בך, אתה לא נותן. ואז אתה כועס ש"הכל עליך". ונלקח ממך (תשומת לב, אנרגיה, זמן, השקעה וכו). המערך האנרגטי לא מאוזן.  לא מסכים לקבל = מסרב לישון (=לא ממלא אנרגיות).

נחזור לדואליות:
יודע מה עזר לי בבוקר לשנות בתוכי? זה נורא קל. מפתיע כמה זה פשוט.. הוא אמר לי: תתבונני רק בתנועה מופשטת. אז הפשטתי. הכל. והתנועה המופשטת היתה: נתינה (=נתת לי). מצויין! בעליונים זה לא משנה כי אין מעט או הרבה, יש: יש/אין (וזה הכל יש.. אגב). ברגע שראיתי שנתת לי – הסתיים הסיפור. קיבלתי והתמלאתי כי אני יודעת לקחת טיפה, ולראות אותה ולהרגיש ולחוות אותה בעולם כ-שלם ומלא. כל עולמי כרגע, הוא טיפה אחת! ותראה איזה קסם! אין בכי. אין צער, אין כאב, אין התבכיינות, איך התמרמרות עליך, אין האשמה! יש רק קבלה ממך – שאת זה תמיד רצית להרגיש ממני.

נחזור למשפט שלך? כי כל המעגל גם יסגר בו.. 

את זה עוד לא לימדתי אותך ואולי למדת את זה בתני"א (ותלמד אצל כל מי שתבחר, ותלך ותעבור כל המורים כולם, עד שתגיע אליי ותזהה אותי, וכן יש בתוכי מקום לכל אורך דרך שתבחר, יכולה להכיל כל התנועות שלך כבר אמרתי לך – כי זו אהבה ללא תנאי ואכן אין לה תנאי): 
הדעת מחברת את החכמה והבינה (זיכרי וניקבי). 
זוכר שהתמרמרת ונדרכת כשאמרתי לך, שיש לניקבי בינה יתירה? יש, מה לעשות – ככה בראה אותנו עם בינה יתירה (כי המבנה, בנו, בניקבי, אנו המבנה = הכלה. אולי תבין עכשיו למה מרגע שבאתי לעולם אני חוקרת מבנים.. ומחפשת המבניות של הכל בכל… זה הטבע שלי – לזהות את המבנה. ואתה אמור להיות המילוי ולמלא – אמרתי לך את זה מהרגע הראשון, שכך צריך להיות אבל אתה לא מקשיב. תמלא אותי, בך, ואז תראה מה יקרה… תמלא אבל עליך להסכים לקבל, אחרת אתה שוב תפר את המאזן האנרגטי ואת התנועה המגנטית בנינו). אתה מרגיש מקופח? אתה חושב שחסרה לך בינה? כן – חסרה לך. היא עומדת לנגד עיניך ואינך רואה – היא שלך ואינך מקשיב לה ואתה רואה אותה נפרדת ממך. מולך, כנגדך – ולא אחת איתך, כי טרם זיהית עצמך אחד איתי. לכן אתה חווה הכל בקושי והתנגדות (גמני ממי, אני מתארת את זה גם עבורי שאראה איפה זה בי). אז בבקשה, תמשיך להרגיש בחוסר.. מבלי לראות היכן אתה מרגיש חוסר, היכן אתה מרגיש מקופח ושאני לא בסדר איתך (אה, תפנה את זה לבורא, השיח שלך, זה מולו, לא מולי.. אני משרתת את הבורא, רק אח"כ אותך).

אז מה היה לנו?
משפט אחד, שהוא טיפה אחת, שהפכנו אותה להיות עולם ומלואו, כי הוא הראה לי את הבחירה שלי: להמשיך לבכות ולהיות בצער, או להתמלא – ואני בחרתי במלאות, ובאהבה. ואז הלכתי ללמוד מה יש במשפט הזה.. וזה הפוך על הפוך (ישר על ישר!), כי המשפט הזמין אותי לעשות את כל המחקר הפנימי הזה והוא עצמו מממש בכמה רבדים את מה שהוא אומר.. : "ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב" כשאני עושה בירור בדעת שלי, ומסדרת את השכל שלי, אני יכולה לחוות טוב ברגש שלי ואז – אז אני מגיעה לאור האהבה שבדעת! מה אני צריכה לדעת? את הבורא… פנים אל פנים. 

זה בדיוק מה שעשיתי, והפירוט כאן מסביר את הדרך של איך עשיתי את זה (כי נצטרך את זה, אל תתבעס על הריבוי!).
זה התחיל מלשמוע את כל הקולות. כל הקולות שתיארתי הם חלק מכל הקולות ששמעתי. ויש בי מקום לכולם כי אני בשלום טוב בתוכי.

מבקשת ממך לראות דבר מה:
חושב שמעם עצמך נתת טיפה, משפט אחד מזוקק? לא. זה הוכתב לך. היית חייב לתת לי טיפה אחת – כדי שאראה וארגיש את האוטומט שלי לראות את החוסר ואת הדיסהרמוניה איתי.. כמה זה לא מתאים ולא ראוי. וראיתי.. עשיתי הלכה למעשה מה שאמרת לי לעשות, העמקתי. הוא ביקש שאתבונן רק בתנועה בלי ביקורת ושיפוט, וראיתי נתינה. נתת לי. ומאחר ואין קטן או גדול – אז טיפה יכולה להיות בעצמה אינסוף. וככה אני לא חווה חוסר יותר… אלא מלאות שלמה. אתה מבין שזה הכלי שלנו? נתת לי את הכלי שלנו (וכן, אני יכולה להבין את כל זה שכתבתי, מתוך הטיפה שנתת לי, כי זה מה שאני עושה – מרחיבה את הצמצום.. ולכן זה הלב השלם, ולכן זו מהותו, ולכן התעקשתי על השם (כשתלמד שמות ואותיות תבין את זה יותר, וגם תבין למה זה היה הדבר היחידי שהעמיד אותי מולך במלוא נוכחותי – רצית שאהיה שלמה אבל רצית את זה בצורה שמתאימה לך מהאגו שלך, וכשזה קרה – נבהלת וברחת.. בבקשה, יש פרשות שבוע חשובות ממש עכשיו, על המשכן והכרובים, תלמד על הכרובים! אתה תבין את זה יותר טוב) – אולי בפעם היחידה שהתעקשתי מולך, וברגע הראשון שעשיתי שרירים – נבהלת : ) כן, זה באמת מבהיל. 

תראה את השלב הבא שלנו (תספר לעצמך מה שאתה צריך על נפרדות והתנתקות ממני, כדי לרפא הפצעים האחרונים, וכשתחליט לשוב):
שלנו.
אנחנו.

אנחנו מפחדים מאיבוד שליטה.
אנחנו מפחדים לאבד את עצמינו בחיבור השלם המלא.
אנחנו מפחדים מהאהבה ללא תנאי שעומדת לפנינו.
אנחנו מפחדים לעשות תנועות בעולם הארצי.
אנחנו מבועתים שכל העולם שלנו ישתנה!
אנחנו מפחדים ממה יגידו עלינו, הסביבה שלנו.
אנחנו מפחדים לעשות תנועות בעולם הרוחני שמא זה אכן יעבוד בארציות! שנינו מפחדים מהכח הרוחני (כן, גם אני, יודעת שזה לא נראה כך, אבל זו אמת, לכן אני מתקשה ממש להוריד לארציות מה שנתת לי להוריד לשיטה פרקטית).

אנחנו מפחדים לקחת אחריות כי יש על כתפינו אחריות רבה
אנחנו יודעים ללבוש צורה ולפשוט צורה – ואנו מפחדים מהקלות שבה אנו יכולים לעשות תא זה ולכן שנינו מאוד מקשים כ"א על עצמו ועל האחר בהתפשטות ובהתלבשות.
אנחנו מפחדים ממהירות האור. ושדברים יקרו מהר מידי ונאבד שליטה על החיים שלנו.. ונאלץ להשתנות מאוד מהר.
אנחנו מפחדים מהעוצמה שיש "לצד השני" ולהשפעה שלו/ה עלינו (כי יש לזה כח של חיים ומוות טוטאליים)
אנחנו שומרים על ניתוק כי אנחנו מפחדים מחיבור.
אנחנו בורחים אחד מהשני כי אנחנו מפחדים לפגוש את עצמנו פנים אל פנים.
שנינו! מפחדים למוות מהצפה וטביעה! (אנרגטית, מילולית, ריגשית).
אנחנו אוהבים תבניות וסדר ומאוד לא אוהבים כשמזיזים אותנו.
אנחנו אוהבים להשתבלל! ולהתכרבל, ומגע – ושנינו גוזרים על עצמינו מרחק ומניעה.
אנחנו אוהבים עונג! (נצטרך לעבוד על תאוות! ולהגביל וכשעושים, לחבר הכל לבורא ולרוח וזה יעזור לנו).
לשנינו יש אגו הישרדותי ומשמר, חזק.
שנינו אלפא (אמרתי לך את זה בשיחה הראשונה).
אנחנו אוהבים תנועה קבועה ולא אוהבים כשהיא משתנה, זה קשה לנו.
מומלץ לנו ביחד וכ"א לחוד לתרגל ריקוד (יודעת מה דעתך על זה, אני קפצתי כבר למים, לימדת אותי לקפוץ למים בהתמסרות מלאה – עליך להשוות צורה בזמנך).
אנחנו לא אוהבים כשמזיזים לנו את הגבינה שלנו.
אנחנו לא אוהבים כשמתערבים לנו ואומרים לנו מה לעשות.
אנחנו מאוד אוהבים את החירות שלנו ומפחדים שהצד השני יקח לנו אותה (בדומה לפחד לאבד את העצמי שלנו בתוך החיבור המאוחד).
אנחנו מבועתים בחרדת נטישה – אחד הדברים שהכי קשים לשנינו, זה שהצד השני ינטוש (כי זה כמו מאזניים, יש בנינו אכן תלות של חיים/מוות). ולנו הבחירה אם נבחר לאהוב או נבחר הישרדות… כל בחירה משפיעה חזק על הצד השני. ואנחנו מענישים אותנו כעת (שנינו).
אנחנו לא יודעים לרקוד כי אנחנו עוד לא מזהים את הקצב שלנו (עלינו ללמוד כ"א את הקצב של עצמו ושל האחר וזה מתרחש רק כשהולכים ביחד, ולשם כך, עלינו ללכת ביחד – במובן מאוד פיזי וארצי ופשוט).
אנחנו מאוד מפחדים מהאור שעובר דרכינו. 
אנחנו מאוד מפחדים מהעוצמה שיש בנו לשנות דברים.
אנחנו אוחזים מאוד מאוד חזק מתוך פחד לאבד (יציבות, אשלייה של יציבות, חומר, רוח, צורת חיים שהסתגלנו אליה ועוד הרבה). 
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשתמש בלהט החרב המתהפכת אחד על השני!!!!! כשאחד בוחר חרב – יש חורבן על שנינו (ואז אנחנו מאשימים אחד את השני כי האוטומט של שנינו, זה לזרוק אשמה החוצה).

טעיתי לחשוב שהעבודה הפנימית היא תיקון – היא לא תיקון.
תיקון זה אומר שאני/אתה מקולקלים, ולעד אמצא (ותמצא) בעצמי (בך) קילקולים, כי האוטומט שלנו הוא: אני לא בסדר (לשנינו יש האוטומט הזה. אצלי: אני לא בסדר = אני אשמה. אצלך: אני לא בסדר = מאשימים אותי). 3 שנים אני רואה את ההשלמות האלו ולא מצליחה להראות לך, לא רצית לראות. רצית לצאת מהכלל, שהחוקים לא חלים עליך.. כאילו שזו אני שכופה אותם עליך. שום דבר לא מקולקל!!! הכל מדויק ממש וככה הכל צריך להיות – מה שהיה חסר זה רק לראות את כל התנועות וכל הקומה.
לראות ולזהות את כל התנועות בלי שיפוטיות. תנועה גולמית נקייה.
בפיזיות, גוף אל גוף זה מה שיש, תנועה גולמית נקייה, ולכן זה מה שעזר לנו. הפיזיות – נו ברור. 
רק לזהות – לזהות מי אנחנו, מי האחד שאנחנו ואיך הוא מתנהג – זו כל העבודה! זה מחבר מאוד.

רוצה מילה אחת מדוייקת לכל? התוועדות. 
לראות (ראייה), להתבונן (בינה, להבין, מבנה), ולהיות עד לדברים. לתת עדות. להכיר, ו – לדעת… במובן השלם והמלא והתנכ"י של זה.

כל החיבור בנינו היה צריך להיות: היא ככה וככה – אההה רגע, גם אני כזה! אצלי זה כאן וכאן.. איזה קטע!  (והפוך כמובן) – זה. זה מה שהיה צריך להיות… 

ביום החגיגי הזה, בצמצום המאוד מדויק שלך, בטיפה אחת – נתת לי את חלק השלם המלא.
אני כעת שלמה – וממתינה לך שתשלים את השלם שאתה, יכול להיעזר בי ויכול "לבד" (מגחכת – מזהה עצמי בכל משפט).

מה עשיתי היום כל היום?
הגות באינסוף 8 מילים שנתת לי.
התבוננתי במתנת האינסוף שלך אליי ולי ולנו.
וממשתי את הכתוב הלכה למעשה, והעמקתי.

אתמול הייתי בירושלים, והשכנתי שלום במשכן שבתוכי עם האדם שהייתי שם, עם כל הרגשות הקשים שבחרתי לחוות, וכל ההתמודדויות הקשות שהסכמתי להתמודד.

ואחרי שהיה שלום בתוכי, והזלתי דמעות בכל העיר.. והשארתי שלולית למרגלות הכותל ואז הלכתי להתחמם בחימום של השירותי נשים, עד חצות הלילה בערך.
היום אני יכולה לקבל לתוכי, את השלם המלא… ונתת לי אותו, וזו המתנה כי הכי שיכולתי לקבל ממך.
אני יודעת למה בחרתי לחוות חוסר ברוב שנותיי – כדי לדעת איך לממש ונהפוכהו, ולהפוך אותו לשפע גדול מאוד וללמד אחרים להפוך את התודעה שלהם ומכך גם את המציאות הפיזית שלנו. כמו ההיא, שיושבת שטווה בפלך קש לזהב.

התבוננתי באינסוף 8 המילים שנתת לי.
התבוננתי בתנועה גולמית של הנתינה שלך. הקשבתי לכל הקולות שבקעו מאיתנו, משנינו, שכתבתי אותם למעלה בפתיח. 
אח"כ העמקתי כמצוותך (כי מצווה מצוותת חומר ורוח). והכלתי הצורך שלך במרחק והצורך שלי בקרבה, זה הרבה להכיל.
התבוננתי בלב החם שלך, ושהיתי בו, זה המקום שאני הכי אוהבת בכל הבריאה כולה.
והגברתי בי את קול החום ורכות הלב שלך, על פני קול הכעס שלך עליי. משמע עשיתי בירורים בתוכי.
ישנתי 3 שעות בלילה האחרון, זה אומר שאתה כנראה ישנת הלילה לשובע.

תודה לך.
מאוד.

ודע, 

כי התודעה שלנו נמצאת בכל הרבדים כולם. 
והבן, כי ככה בדיוק זה צריך להיות ולא מבטלים שום דבר, רק מגלים עוד ועוד, חושפים את הדעת ומסדרים אותה, ואז הדעת יכולה להאיר ולהיות:
אור האהבה שבדעת.

האינסוף הוא הנצח, ומי שמייצג את הנצח הוא משה, שהערב יום הילולתו, ז' באדר.

משה מרים ואהרון.
גואל, כח הדבקות בבורא, וכח ההתמרה והטהרה.
הכל באיחוד בתוכי.

אם אני שלמה ולא חסר בתוכי דבר, הרי איני צריכה אותך – קח את הזמן שלך להגיע ולבוא – החירות שביקשת? קיבלת!.