לא להבין מכך, שזה הכל – יש המון נפילות למקומות חשוכים… אבל אם משהו עוזר שם, אלו הדברים האלו:
מה עוזר לי?
סיפור חדש (לראות הכל באור טוב, ולפרש לטוב)
לאהוב – וכשמפחיד או עצוב: לחזק האמונה
וכשנאבדת האמונה, לחזק אהבה.
חמלה ורכות ועדינות עם עצמי – סליחה עצמית.
כשאני נותנת לעצמי לבטא כל הרגשות הקשים (ביטוי מילולי + ביטוי ריגשי).
כשאני אוהבת אותי.
כשאני מכירה תודה על כל מה שמובן מאליו…
כשאני מודה גם על מה שאני לא יודעת, לא רואה, ולא מבינה.
כשאני מצליחה לשמוע את הקול שלי מבין כל הקולות של כל אשר סביבי.
כשאני מדוממת הכל, והוגה ב-אחד.
עזר לשחרר כל תבנית "מסע הלהבות" – זה הפשיט את האחיזה הכי חזקה שהיתה בי.
היה אדם מולי,
כעת הכל אחד, והכל מול האחד.
"אני לבד בעולם"
איזה לבד? כל הבריאה איתך. גם אם תתחנני להיות לבד – אין לבד בעולם כלל!
"אני דחויה ולא רצויה, הוא הלך ממני, כולם הלכו ממני, אני איכס"
את יופי טהור של הבורא, שעשה אותך בדיוק כפי שרצה אותך, והוא אוהב ורוצה בך כפי שאת ולכן מחייה אותך מידי בוקר ובכל נשימה ונשימה ובכל פעימה ופעימה. אילולא רצתה אותך בדמותך, בצורתך בתבניתך – היה כבר מוציא אותך מהחומר ומקרב אותך אליו עוד. אם את כאן, כפי שאת, כך בדיוק צריך להיות.
לא האדם הלך, הבורא הזיז אותו לטובתך. אף אחד לא נטש אותך, הבורא לא נטש אותך, והבורא לעולם לא יעשה לך רע – אלא רק טוב, כי רק טוב יוצא ממנו וכי אין לבד מלבדו.
"מה יהיה איתי? ממה ואיך אחיה? הכל מרגיש כמו משפך לאבדון"
כי יש תהליכי מוות שהוויתך עוברת וזה מות האגו ההישרדותי ומעבר לאגו מואר. לכן את חווה מוות ואובדן ונטישה, וקריעה, ושבר. וגם אם לא תחיי ולא תשרדי, מה נורא מזה? תהיי מחוץ לסבל ודבוקה בבורא.
"נכנסות כמויות של אור ולפעמים התנועה מהירה מידי וזה מלא אחריות"
פחד מחושך כמו הפחד מהאור.. מוכר וידוע – הפחד מהאור הוא קושי לקבל אהבה – להמשיך לעבוד על ראויות והרחבה ורווחה. מה שאת חושבת, מתקיים. את מתאמנת על החזקה של תדר. רוצה להרגיש את האחד, האחדות, הבורא? תלמדי לקבל! כדי לקבל, תעבדי על הכלי להכלה. עוצמת הרגשות מאפשרת הגבלת הכלי, עד שכבר לא יהיו גבולות יותר, וכל רגש יוכל לנוע בתוכך בחופשיות, ולא ינהל אותך יותר.
זה אולי נשמע דו שיח של דואליות, אבל זה דו שיח של אחדות – כי מהדו שיח, יהיה שיח, וכשחלק רואה חלק אחר – מתאחדים.
עוזר להתנדב ולתת – ולאהוב את מי שחסרה בו אהבה.