אחד

אחד.

1

אחד הוא הכל והכל הוא אחד, ויש רק אחד, ואין עוד מלבדו.
זהו חוק האחד: יש בורא לעולם, אין עוד מלבדו.

כילדה, ועד לפני כמה רגעים, התפיסה שלי היתה שכל תשומת ליבי צריכה להיות אליו, ותפסתי אותו כמשהו חיצוני לי, גם אם ידעתי שהוא בתוכי ואני בתוכו (כמו שאמרה אנה: "מר אל כאן אנה/פין").
המשמעות העמוקה היא: שהכל הוא והוא לא חיצוני לי, הוא בי ואני בו.
כשמבינים את האחדות, זה לא מספיק, יש לחוות את האחדות. בלי הרגש ורגש, לא ניתן לחוות את האחדות וההבנה והידיעה אינן מספיקות, כי זה לא יורד עד לחומר, למציאות, כל הקומה, ויש להוריד זאת לכל הקומה.

המשמעות היא:
לחוות את האחדות במוחש.

איך אפשר?
כשאני מבינה שכל אשר אני רואה וחווה, זו אינטראקציה שלי עם האחד.
כולם, כל האנשים סביבי וכל המצבים שחוויתי בחיי, הם התגלמויות והשתקפויות של האחד.
ומאחר ויש אחד – הרי שאני הוא, ברובד תודעתי מסוים, רק אני קיימת בעולם ולכן כל אשר סביבי הם מראות שלי.
האדם נברא עם העיניים שלו ממנו והלאה (וזה ממשיך להיות ככה, עד שאנחנו מתחילים להפעיל את העיניים הפנימיות, כאלו שרואות ללבב – שלנו ושל "אחרים").
לפני שאמשיך, רק לדברים האלו יש הרבה השלכות…
בואו נתבונן ביחסים שבין אדם לחברו: למעשה כל אינטראקציה שיש לי עם בני אדם, הריני מקיימת אינטראקציה עם הבורא שבתוכם. הרי שהינני מול הבורא בכל עת ועל כל דבר ועיניין. אם משהו לא מתנהל בחיים שלי כפי שאני רוצה, יש להבין כי האדם שמולי הינו השליח, ובא להאיר לי, על נקודה בתוכי שאני בעצמי לא רואה… וכי איך אראה?
אני רוצה למשל, שחברה שלי תבוא אליי ותיפגש איתי ותחבק אותי.
והיא לא באה, אנחנו קובעות, ואיכשהו מתבטל ונדחה כל פעם וזה מתסכל מאוד. אני כולי מתכוננת בתוכי להגעתה, לפעמים גם קונה דברים וטורחת ומכינה, והיא לא מגיעה.
זה האירוע.

מה המראה?
הכל התנהלות פנימית שלי בתוכי:
האם אני פוגשת את עצמי?
אני רוצה מאוד, אני אומרת: כן אני ארשם ליוגה ואעשה יוגה, ואתן מרפא והרפייה לגוף שלי – האם אני עושה? לא, ברגע האחרון אני דוחה ולא מקיימת. שוב ושוב אני מבטיחה לעצמי לעשות דברים, ולא עומדת במילה שלי. ולכן – נאה דורש נאה מקיים! אם אני רוצה שיבואו אליי, עליי לבוא אל עצמי. אם אני רוצה שיפגשו אותי פנים אל פנים – עליי להסכים לפגוש את פנימיותי.
אם אני רוצה מערכת יחסים אוהבת חמה ותומכת, עליי להיות לעצמי: אוהבת חמה ותומכת.
אם אני רוצה שיראו אותי ואת צרכיי באמת, עליי לראות את עצמי ואת צרכיי באמת, ולספקם.
עליי להשוות צורה מול הצורה שאני רוצה לחוות, שכן אין אדם יכול למשוך ולמגנט לחייו, דבר שהוא עצמו לא מוכן להכיל ולממש בחייו שלו.

כל העולם הוא מראה!
אתם תהיו המומים כשתבינו ותרגישו מימדי הדבר… אך זה הדבר.
אחד.

המציאות הפיזית שלי, היא השתקפות של הפנימיות שלי
אני, כינרת, מכילה בתוכי את כל עם ישראל, וכל העם וכל מה שמתרחש ברמת העם, הם התרחשויות שחלות בתוכי.
העם הוא מראה שלי.
העם הוא מראה של השילטון, והשילטון הוא מראה של העם.
אם אנחנו רוצים לשנות את המציאות שלנו, עלינו לשנות בנו.
וכדי לדעת מה לשנות בנו – עלינו להסכים לראות את מה שנסתר מאיתנו (ודעו כי גם בהסתרה יש הסתרה!).
ואם אתם רוצים שורה תחתונה, אתן אותה בחפץ לב:
ואהבת!
ואהבת לרעך כמוך (כי רעך הוא אתה! הלכה למעשה, כי הכל אחד – זה לא פרטים, אלו לא אנשים אחרים – כולם חלקים בי).
והתורה, היא הספר שהלב הכללי האחד, כתב ועדיין כותב "נכתב בלב" והוא מלמד אותנו את דרכי הלב (ל"ב נתיבות חכמה, "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" שהשלום בו, ולכן הוא שלם = אחד מלא).

ואהבת, בלב שלם.