רלוונטיות התורה

רלוונטיות.

התורה מתגשמת בנו בכל רגע ורגע כל כולה.

כולה רלוונטית תמיד ובהתמדה.

דוגמא? בסדר, קבלו.

אשת לוט, זוכרים אותה? כשסדום הושמדה, היא הסתובבה והסתכלה לאחור.

מי עוד הסתובב והסתכל לאחור?

נכון! עם ישראל כשיצא ממצריים (מהעבדות) למדבר (כי במדבר אפשר לדבר איתנו דברים). הסתובבו לאחור ורצינו את "סיר הבשר"… שכחנו את המירורים.

מי עוד מסתובב לאחור?

אני!

אני מסתכלת לאחור…

יש איזו אשליית מתיקות מדומיינת שם.

היאחזות במוכר, בידוע, החוקיות מוכרת, לא צריך לקבל החלטות, לא צריך לשאת באחריות ואפשר בנחת להמשיך להזין את התלות ההישרדותית.

איך מפסיקים להביט לאחור?

זה נורא פשוט, מחזירים את המבט לכאן ולעכשיו, ומביטים פנים אל פנים פנימה אל תוך הפנימיות שלנו. ולזהות את המתיקות הנוכחית. ועוזרים לעצמינו לשחרר בכך שאנו מדברים על ליבנו (ולא מכים בסלע)… איך? הנה דוגמא: מה שהיה, היה נכון לזמן ולמקום בו הוא היה. ומה שנכון ותומך והכי אוהב אותי כעת, הוא הוויתי, צורתי, ומציאות חיי הנוכחית, וככל שאני עושה איתה יותר שלום, אני בתוכי יותר שלמה (בלב שלם).

מה הנוכחי?

עומדים על פי החירות מול בעל צפון.

תרגום: עומדים בין העבדות שרודפת אותנו, שהטמיעה בנו תבניות (ולכן לא צריך לספק לנו תבן, כי התבנית כבר מובנית בנו ואנו נמשיך למחזר העבדות מעצמנו). מולנו ים סוף ואנחנו על סף החירות וכדי לעבור לתוכה, צריך לקפוץ לים!

פשוט לקפוץ למים – בלי לחשוב.

קפיצת אמונה, קפיצת אמון, קפיצת התמסרות, קפיצה בלי לחשוב, קפיצה לתוך עשייה, וקפיצה אל תוך הרגש… לפגוש את הרגשות ואת הפחד לטבוע בהם ומתוך ההתנסות, ללמוד לצוף, ולעבור בתוך הים, ביבשה!

כדי לקפוץ למים, אנחנו צריכים לגלות מתוכינו את כח הנחישות!