פשרת/פרשת משפטים: גזל.

בהמשך לפרשת משפטים..

פרשה זו מלאת חוקים והתפרטויות, דין תורה, צדק המסדיר יחסים בין בני אדם.

טיפ:

כשאנחנו לא מבינים דבר מה ורוצים להבין השפעתו, יש להפשיטו ולזהות את התנועה.

הנושא לעבודה פנימית והתבוננות: גזל.

מה גזלתי?

מה גזלו ממני?

ממי אני גוזלת?

איזה דבר לקחתי לעצמי, איזה זמן ביטלתי ושילמו לי עליו לעבודה, היכן לא השבתי דבר לבעליו?

רוצים להעמיק עוד? היכן גזלתי תשומת לב מאחר, או מטוב ליבו, היכן גרמתי לאנשים לרחם עליי, לחמול עליי או לאהוב אותי, וזה נחסר מהם?

מתי גזלתי אנרגיה מאנשים אחרים?

מתי לקחתי ואפילו לא אמרתי תודה, ולא הכרתי בזה.. ולא התוודיתי על כך?

מתי לקחתי שלא משלי?

חשבתי לי – ממי אני גוזלת?

מהאחר, מהבריאה עצמה, ואח"כ מהבורא עצמו – ואח"כ … ממני. אני גוזלת ממני, כשאני גוזלת מהאחר.

ואז חשבתי לי – הרי יש בורא לעולם ואני יודעת שאין עוד מלבדו, ויש רק הוא, והכל הוא, הרי שאין משהו שהוא אינו הוא או אינו ממנו, וכי – הכל הכל: אחד.

אז ממי גזלתי? והאם יש בכלל אני?

*

עוד לגבי פרשת משפטים…

מי עוד מעמיד כל פנימיותו למשפט בכל רגע נתון?

מי עוד מבקר את עצמו, את גופו, תנועותיו, דיבורו, מעשיו וכו?

מי עוד רודה ודוחק עצמו להשיג, לעשות, לקום, כנגד קשב אמיתי פנימה?

מי עוד מפרק כח החיות והשמחה, האהבה והיצירה מתוכו במשפטים משפילים, מנמיכים, כואבים?

למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?

רמז, מאזן ציר: ביטול עצמי – חמלה – גאווה

איזון על קצוות לעומת איזון על קו אמצע = לפוסט אחר בהזדמנות.

איפה החמלה? הדיבור הטוב? איפה האהבה עצמה?

אולי הכי חשוב איפה אותנטיות?? ההתישרות הפנימית של השכל והלב והשכנת שלום?

אז-

מה עושים??

מהו משפט נכון?

איך פועלים נכון בעולם? עם אנשים? בתוכי?