כדי להבין איך להגיע למצב של לב שלם, יש להבין למה הלב אינו שלם [ובמאמר סוגריים אומר כי הכל שלם כל העת ואין דבר שהוא אינו שלם, רק שיש להביא ההכרה והמודעות לזהות את השלמות].
היסטוריה.
לפני כ 10 שנים, המורה הראשונה שהיתה לי דיברה איתנו קצת על ספירת העומר ולא ידעתי על זה כלום, ותהיתי לי – היתה בי סקרנות והלכתי לחקור את זה קצת. זה כבר היה באמצע הספירה ואמרתי לעצמי שנה הבאה בלי נדר – אספור מהתחלה, וכך אכן היה.
היו שם מילים בעברית אבל בשפה אחרת – שאני לא הבנתי אותן… כמו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד, מלכות (וחכמה, בינה, וכתר). הן 10 הספירות. ולא הבנתי לא מה סופרים, ולא מהי ספירה.
אז הלכתי ללמוד על זה, וכשלא מצאתי, שאלתי בתוכי ותוכי ענה לי.
אקצר קצת:
זה נבנה רובד על רובד, מימד על מימד משנה לשנה וזה רק העמיק ונעשה עשיר יותר, כמו לאינסוף, ובגלל שכתבתי, גם ראיתי שהנושאים בתוכי השתנו – ראיתי שהיו שינויים במציאות הפיזית שלי בעקבות כך.
מאחר ואת העבודה הפנימית שלי אני הרבה עושה בכתיבה, כתבתי.. במקום שכוח אל, ואני באמת לא יודעת איך – הגיעו אנשים, וקראו, שנה אחר שנה.
ואז אמרתי: טוב, אז בואו נעשה ביחד, מה שאני מבינה ועושה, אתן!
ונתקבצה קבוצה סביבי.
והיום יש אנשים שסופרים איתי זו השנה החמישית!
מה הקשר??
התפארת.
זה החיבור.
כשניתנה לי התפארת, הוסבר לי שזו אמת, זו הרמוניה, זה שלום פנימי, וזה: בלב שלם. התפארת ממוקמת על קו אמצע (האיזון הוא במרכז ולא על הקצוות/טלטלות/דואליות) והקו אמצע הזה, הוא החיבור של הקצוות לאחדות האחת. ולכן זה בלב שלם! זה לב אחד – שלם, משמע שאינו חסר. שאין בו פיצולים, אין בו נפרדות ואין בו דואליות.
אציין כי מי שמייצג את התפארת הוא יעקב לאחר ששרה עם המלאך ונתהווה ל-ישראל. משמע: אנחנו כולנו (עם אחד בלב אחד). זוכרים מיום העצמאות? "ולתפארת ישראל!".
כשאדם אותנטי עם עצמו, מזהה את הקול שלו (הפנימי והפיזי), מזהה את העצמי שלו (לא האגו, כי אם המהות, הליבא, הפנימיות), פוגש את הפנימיות שלו פנים אל פנים (אחור לאחור מייצר נפרדות, אחור לאחור זה "לא רואים אותי" ו- "אני לבד"… ) ומזהה אחדות כל חלקיו להוויה אחת – שמאוחדת עם הבורא ולמעשה עם כל בני האדם אשר סביבו וגם אלו מישראל שאינם סביבו – בהרגש ומזהה כל אירוע/קושי/אתגר/שיעור בחייו כ-עומד בפני בוראו בכבודו ובעצמו, מחבר הכל לאחד – הרי ש-מלחים את ליבו. וכשהלב חם, האבנית שעליו יכולה להתמוסס והלב יכול להיות לב בשר! לב פתוח.
מתי הלב שלנו לא שלם?
כשאנחנו מתאוננים, מתלוננים, לא מרוצים, מרגישים שמגיע לנו ולא קיבלנו, מייללים, מתקרבנים, מרחמים על עצמינו כי אנו חשים מסכנים וחסרים – ככה, הלב אינו שלם. לא עבר הלחמה, ולא החלים עדיין.
איך מזהים לב שלם ממש?
כשאנחנו בשמחה מלאה! (לא כזו חולפת כי רגע אחד טעים לי בפה, או קניתי בגד חדש והתחדשתי ועוד רגע הוא כבר יהיה ישן, או כי הרגע עשיתי סקס…) – אלא שמחה אמיתית – כזו שנשארת במהות ובהוויה שלנו.
ואין כמו לדבר על שמחה אמיתית, רגע לפני חודש אדר.
אם אנו רוצים לחוש מלאות, עלינו לזהות את השלמות ברגע הזה, בתוכי, ו-בלב שלם (ולא שחלק בי ירגיש שלם וחלק בי ירגיש חסר "אבל אין לי.. פיזית! עכשיו – אין לי" = זה עדיין להיות חלוק! וחלוק מחליק לתהום רבא).
מה יאפשר לי לחוש כך?
שיח פנימי תומך ואוהב באמת, מהלב! אותנטיות, ולהיות ממש שמח שאני מי שאני.
מילה על זוגיות וחיבור:
כשלוקחים זכר ו (ו' החיבור) מחברים נקבה, הם הופכים מנפרדים הפוכים, לאחד שלם ומלא (ראו תמונה מצורפת).
כדי לקיים את זה המציאות, יש לזהות הזוגיות הפנימית (הלחמה של אנרגיה זיכרית וניקבית בתוכי) ולהיות שלמה בתוכי. כשאני לא חסרה דבר – דבר יכול להגיע ולהתמגנט אליי.
זו כמובן נגזרת של חוקי היקום (חוק המראות וחוק המשיכה, עם חוק האהבה וחוק היש).
רוצים לדעת איך לעבוד עם זה ביום יום?
שאלו אותי על הסדנא הבאה בנושא,
או הינכם מוזמנים לפגישת אחד על אחד על האחד/ת הייחודי/ת שאת/ה.
Deep Water Path: Public 