תבן

"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ….  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." (בראשית)
צלם – שמקבל אור ומטיל צל, צורה
דמות – מהאדמה (חומר), אֶדמֶה (לעליון)

"לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן." (שמות)
תבן זה קש.. ("גבעולי דגן יבשים ומעוכים או דחוסים") – כשבני ישראל ירדו למצריים לשבור הרעב כדי לחיות.. והשתעבדו למצריים, התרבו (כי פיריון בם) ומצריים פחד מהתרבותם, גזר עליהם הגבלות, מוות לזכרים, ובשלב מסוים הפסיקו לספק התבן לבניית הלבנים ודרשו אותה מכסה של הספק (מישהו מזהה שיעבוד כזה בחייו?).

זוכרים את הניסוי הזה עם האנשים בחדר המתנה, שכל פעם כשיש צלצול במערכת השמע כולם נעמדים? מגיע אדם חדש, שלא קיבל את ההנחיה הזו, ורואה את כולם נעמדים, והוא קם ועומד איתם גם. בינתיים כל הנוכחים יוצאים, וחדשים מגיעים, והדפיס ממשיך: כשנשמע הצלצול, כולם נעמדים, ואף אחד לא יודע למה.
זו בדיוק המשמעות של לא לתת תבן לבני ישראל – כי כבר לא צריך.. הם ממשיכים על אוטומט..ומחזיקים בתבנית בעצמם…. 
כמה קשה לשנות הרגלים.. ולצאת מהאוטומט, אה? במיוחד אם אנחנו מכורים לו, ובמיוחד אם אנחנו אפילו לא מזהים את ההתמכרות "ברוך אתה.. פוקח עיוורים, מתיר אסורים, הנותן ליעף כח!…"

כדי להיות בשפע, באהבה, בחירות, בשמחה, בחיים, עלינו לשוב לטבע הרוחני שלנו, ולשחרר תבניות שאנו אוחזים בהם שמזינים את ההפך ממה שאנחנו באמת רוצים בחיינו).


איך משחררים תבניות?
לאט, בעדינות, בחמלה.
מזהים אותה, לוקחים בעלות עליה (כי לא ניתן לשחרר דבר שאין לי בעלות עליו ואני מזהה אותו כקינייני), עושים שלום איתו, מבינים ממה הוא ניזון ומה הוא מזין, מחברים הזנה נכונה, מוארת, שמחה, בריאה, מלאת חיים לעצמי, ומשחררים בחמלה את התבנית הנפלאה שנשתמרה בי ושירתה אותי עד כה מתוך דאגה להישרדותי.

כשאנו מבינים שתכלית הכל היא אהבה (וגם התנהלות עקומה נבעה מ-אהבה), ובוחרים בצורה המוארת שלה, מתאפשר לנו לחוות ולהיות השפע עצמו.

לכבוד פרשת משפטים שקראנו היום:
מהם המשפטים שאני דנה עצמי (ואחרים)?
מהו משפט צדק?
כפי שאדם דן אחרים, כך דנים אותו ולכן "מה ששונא עליך אל תעשה לחבריך" ולכן: "ואהבת לרעך כמוך", שזו תכלית כל הבריאה כולה.

"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ… " (שיר השירים)
כשנקודת המוצא שלי לעצמי, לאחרים, ולבריאה היא מתוך אהבה, אני אוכל לדבוק בצדק אמת, ולברר כל הבירורים הפנימיים בי, מתוך הסכמה לראות, ואז לרעות את גדיותיי  – רעיא מהימנא (=משה) משמע למשות, להוביל ולגאול את עצמי (תנועה מתחתונים, תנועה מעליונים).

זוכרים את הצלם והצל מהפתיח?
עבודת הצללים היא עבודת בירור החושך מהאור, ולטוות את החושך להיות אור, כך שהכל יואר, משמע לפגוש כל הפנימיות שלנו פנים אל פנים, ולהאיר כל החלל (משמע היכן שיש חלל/חשוך, שיואר ויתמלא אהבה. כך טווים אין ליש). כשכל הפנימיות שלי מוארת, אני מפסיקה להטיל צל, כי אז האור עובר דרכי, כי מאוורר ומואר בי, כי הערתי כל פנימיותי לאור (הכוונה ל: אור האהבה שבדעת).
מהי אהבה? ואיך עליי לאהוב אותי באמת? איך עושים את זה? איך מרגישים את זה? מה זה "ואהבת"?

טיפ למתקדמים בעבודה הפנימית:
כשמתקשים לראות/להרגיש אהבה, יש להפשיט את הדבר, ולראותו עירום ועריה, משמע לראות את התנועה.

שיפקחו עינינו! ותמלא אהבה את ליבותינו, ונהיה כאיש אחד, בלב אחד – בלב שלם.

שבוע טוב ומבורך,