שיח ושיחה עם הבורא

אני: הבורא, מה ביקשתי ממך ומה נתת לי?
הבורא: ביקשת אחדות, ונתתי לך את הדרך לשם.
אני: נתת לי שלא משלי… 
הבורא: משלי הוא. מגני הוא.
אני: נתת לי את ביה"ס של מעלה ומטה, במחיר אחד. נתת לי הפך ממני, כל מה שאני אינני.
הבורא: ולכן בדיוק נתתי לך אותך קודם, לגנן ולהגן ולהכיר גינונייך וגנייך שלך (שלי את): "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ–הַשְׁמִיעִנִי."
אני: מה לי ולשירה הבורא? כולי יללה אחת גדולה.
הבורא: "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ… וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים"
אני: איזה תענוג הוא (ככה זה בגן עדן) לשוחח איתך בין השיחים את שיר השירים בעצמו, בגני, שהוא גנך. אבל אני לא יודעת לגונן, גם לא לגנן… בקושי לנגן… נגינות מזמור שיר רציתי לתת לו, לרועה בשושנים, שהלך לרעות בשדות זרים. איך לגנן הבורא?
הבורא: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:"
אני: הבורא, אתה ממש מצחיק, אתה לא צריך לצטט, כי ממך הכל.
הבורא: ובכל זאת, אני מצטט. הטי אוזנך והקשיבי לקולך כי "קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה", ואז – השיקי לי בדמעותייך וטפחי כח הצמיחה.
אני: אני כמו חיטה, צומחת שוב. ושוב ושוב ושוב, שבה על עקבותיי, שבה אל ליבך, שבה לזרועותיך ואל הקו הישר שהיה בי כשנולדתי. הקו הישר שכה התרחקתי ממנו, מהטבע שלי, ממני, והעדפתי אלוהים אחרים על פניי (סליחה!). האוצרות תמיד נדמו לי שנמצאים בחוץ, אצל אנשים אחרים וחמדתי אוצרותיהם (סליחה גם על זה!) ומרוב שהתרחקתי – עוד ועוד כאב לי עד שביקשתיהו ולא מצאתיהו ונדמתי ונדם ליבי וביקשתי נתיב יציאה.
הבורא: אני יודע, ונתתי לך נתיב. אפילו שניים… את בחרת בזה המואר, את זוכרת?
אני: בטח זוכרת, אני מספרת על המנהרות האלו לכולם, כל אלו שעומדים בצומת ועומדת להם החלטה ובחירה. האור קרא לי והכריע בחירתי, כך שאולי לא ממש בחרתי ואולי אין בכלל בחירה…
הבורא: (צוחק בקול גדול שכל השמיים הומים) אכן הנסתר גלוי לעין.
אני: אתה צריך ממחטה מעוננת? יוצאים לך ברקים ורעמים וגשם זלעפות מצליף פה על פניי…
הבורא: גשמי ברכה. ברכי!
אני: (מברכת) ברוך אתה! וכל אשר ממך. הבורא, אתה הגנן הגדול מכולם, תוכל ללמד אותי לגנן?
הבורא: אז כבר התחלתי… אמרתי לך להשקות את כח הצמיחה. בכל בכי שלך, בכל קול יבבה גלום כח צמיחה. ואת משקה הרבה מאוד ברוך שמך ישתבח לעד לנצח נצחים! חה חה חה… 
אני: מה כח הצמיחה צריך, במה להשקות אותו?
הבורא: באהבה כמובן. אם את רוצה לשבח לפאר לרומם ולהתנשא ושיהיו גם עלים ופירות אז תוסיפי קורטוב של שמחה, ערימה של ששון, הומור ותום ילדי, והרי לך גן מלא פירות ושופע שפע.
אני: כל הגן הזה, הכל נוצץ ומואר כאן, הכל ככ שמח, וחי, ומלא צבעים חיים, שוקק חיים ומשתוקק לעוד! "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן" הכל מלא יופי וטוהר ותפארת נצח הוד יסוד מלכות ו- חן!
הבורא: נכון. אני ממש אוהב חן! חן של אמת, חן של תפארת, רסיסי טל, שלהבתיה!
אני: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה? 
הבורא: אפילו נְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ, רק יאירו אותה עוד ועוד בנהרא! 
אני: רק שלא אסנוור או אשקה יותר מידי
הבורא: יפה! תשימי לב, וככה תלמדי גם איך להגן על הגן ועלייך אֲחֹתִי כַלָּה. אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים. בואי איתי אל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.
אני: (באה). יש פה ריח של צֳּרִי, צִּפּורֶן, חֶלְבְּנָה, לְּבונָה, מור, קְצִיעָה, שִׁבּולֶת נֵרְדְּ, כַרְכּום, קושְׂטְ, קִלּוּפָה, קִנָּמון, בּורִית כַּרְשִׁינָא, יֵין קַפְרִיסִין מֶלַח סְדומִית ומַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. הכל לבן פה ולא רואים כלום…
הבורא: תתבונני אחותי כלה, תתבונני, וראי כל אשר נברא, כל הצבעים כולם.
אני: הבורא, אני עכשיו מבינה למה רציתי להיות איתו בטבע כל הזמן! כל הבריאה שם!
הבורא: כל הבריאה נמצאת בכל בריה.
אני: ממש עולם ומלואו שנעלם מן העין וגלוי ללב ולליבא. אני ממש אוהבת להתבונן! זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות!
הבורא: אני יודע! אני עשיתיך… את יודעת.
אני: אני יודעת!
הבורא: נפלא! כולנו בידיעה! זמן פתיחת הדעת, שהחיינו! אה.. אני "החיינו". חיכיתי לכם הרבה מאוד אבל כידוע לכם, אין באמת זמן, ואני מחכה לכם נצח, בכל רגע ורגע = זה המון זמן! אבל.. יש לי סבלנות… יש לי את כלללל הזמן שבעולם. למעשה יש לי את כל הזמן שבכל העולמות, כולל אלו שנעלמו, נעלמים ומתעלמים.
אני: למה עשיתני כפי שהינני?
הבורא: להתענג עלייך בגן עדן, בהתבוננויותייך, בקולך, ובמראיך. כשאת נהנית להתבונן, אני נהנה להתבונן בך מתבוננת ונהנית וזה מסב לי עונג רב.
אני: אני הכי בעולם אוהבת להתבונן בו. כשאני מתבוננת בו, אני רואה כל התורה בחיותה! חיה ופועמת, כי הוא פועם אותה, והוא אפילו לא יודע. הוא מהלך תמים על פני האדמה, חושב שיש לו בחירה, חושב שיש לו אחריות, חושב שיש לו החלטות להחליט… אני מתבוננת בו, ואני רואה אותי. אני מתבוננת בו, ויודעת מה יפה ומואר בי. אני מתבוננת בעיניים שלו, ואני רואה את האינסוף שהינני, לאינסוף.
הבורא: (שותק מרוב תענוג מעודן ועדין).
אני: נו, אז מה יהיה? 
הבורא: אני לא יכול לגלות לך!
אני: אבל אבל אבל… 
הבורא: "אבל אבל אבל", "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל".
אני: כן, הוא אמר את זה 7 פעמים עבור כ"א מספירות תחתונות שמשתקפות גם בכל העולמות העליונים. אז גם אני הבל… אהבלה! ממש ממש אהבלה!
הבורא: שכחת? את המים שרוח אלוהים מרחפת על פניהם… שלחתי אותך לחבר את המים העליונים והתחתונים. 
אני: מחברת! ממיסה קרחונים לאיטם, מניעה את ביצות הצער של מורלה הזקנה, ומחברת מים…. כל פעם כשאני גומרת (את ההלל כמובן) אני מחברת!
הבורא: אה, נפלא! אז הכרת את מי עדן! רוצה לבוא איתי להקשיב לשירת העשבים, הציפורים ולפתיחת עלי הכותרת של הפרחים ולעצים צומחים?
אני: בטח, באה! תכף ט"ו בשבט, והכל בהתעוררות ותכף יהיה בפיריון רב מאוד! כי לעולם חסדו!  
(מְדַלֵּגת עַל הֶהָרִים מְקַפֵּצת עַל-הַגְּבָעוֹת).

"אני מטיילת בגנים, תכף אשוב".