ערבות הדדית – המשך
ביקשנו לחוות נפרדות כדי לדעת.
לדעת במובן התנכ"י, מי אנחנו בנפרדות, אך יש לזכור כי הנפרדות היא אשלייה (בהמשך לפוסט על אשלייה). נפרדות אינה אמת, כי האמת היא: אחדות. הכל אחד.
אז אולי בשכל ובבינה כולנו מדקלמים את זה, אבל איך *מרגישים* את זה?
יש בגוף הרגש 2 "שכבות" (לא באמת, רק כדי להסביר): אחת הקרובה לגוף הפיזי, ואחת קרובה לגופים הרוחניים. זו שקרובה יותר לגוף הפיזי, מרגישה את הרגש שיש בי כעת, הרגש שכרגע חי בתוכי. והשכבה הקרובה לגופים הרוחניים, שם יש הֶרגש הזולת, מעין רגש עליון שהוא הבסיס לכל, כמו אדמה.
כשאדם ככ עמוס בתוכו ודעתו מטביעה אותו, הוא אינו פנוי להרגיש הרגש הזולת, שכן הכוס שלו מלאה. צריך להתרוקן קצת, כדי לאפשר לעצמו להרגיש הזולת. איך יתרוקן? יפרוק רגשות קשים, יפנה מתוכו אנרגיות קשות (יש המון שיטות איך.. מי שרוצה ללמוד מוזמן לסדנאות/לפגישה איתי), ויהיה יותר אוורירי… יפנה מקום בתוכו. יעשה מקום בתוכו (צריך לעשות את זה).
מה עוד?
ירכך קצוות עצמו (זה נושא להרצאה שלמה – בהזדמנות).
במקום בו הגבולות נפגשים, אם הגבולות גמישים ומאווררים דיים, יכול הרגש הזולת לשכון ולהרגיש.
וכשמרגישים הזולת, זה מגנט לחמלה! לנו ולזולת.
רוצים דוגמא?
דמיינו אוניית נופש מלאת חדרים. כל אחד מקבל חדר משלו. כ"א יכול לעשות בחדר שלו כרצונו. לפתע, האונייה מתחילה לטבוע, הולכים ועוברים בין החדרים, ומוצאים חדרו של מהשמו, והוא עומד במרכז חדרו, וקודח חור ברצפתו. אומרים לו: מהשמו, מה אתה עושה? אומר: אני קודח חור ברצפת חדרי, הרי זה חדרי שלי, לא? אומרים לו: קודח חור שמטביע האונייה כולה! אומר: חופש הפרט! זכותי לעשות כרצוני, זה המרחב שלי! לכו עשו במרחבכם כרצונכם. אומרים לו: רקמה אחת אנחנו! אורגניזם אחד אנו! אתה מטביע את כולנו!
רוצים דוגמא נוספת?
קם הלב בוקר אחד ואומר: דיי, נמאס לי! כל היום אני פועם כאן, מנקה לכולכם תא הדם ודוחף אתכם כל הזמן, נמאס לי! מעכשיו שכל איבר יפעם וינקה דם לעצמו!
מה קורה לאברי הגוף? קורסים אחד אחרי השני, כי רק הלב יודע לפעום, לנקות ולדחוף דם ולהאכיל ולהוביל דם לכל התאים בגוף.
לכל הוויה בבריאה יש התפקיד שלה, שזה מה שהיא עושה עבור האורגניזם כולו. כדי להיות לב, עליו לקיים ולממש מהותו מכל ליבו. לקום לעבודתו בכל רגע ורגע ולהיות הוא, עבור כולם!
בכל יום קם אדם, לשרת הבריות כולם, בהוויתו שלו, שיש רק בו – עבור כולם.
כשאתם שואלים עצמכם, מהו "ואהבת לרעך כמוך", הרי מונחת לפניכם חלק מהתשובה: לקום כל בוקר, לדבר שאתם עושים אותו, ולעשותו בחפץ לב, מתוך רצון לתת.
כשאדם קם בבוקר מתוך רצון לתת, הוא מעורר כל הרצונות באנשים סביבו, לנהוג כמותו, ומתוקף חוקי היקום (מראות, משיכה, ואהבה), כולנו נהיה בנתינה מתמדת ולכן גם בקבלה מתמדת, ודבר לא יחסר לאף אחד.
אולי נדמה לכן שזו תודעה חדשה לעשות ולממש אותה בתוכינו, אבל היא מוכלת בנו כי זה הטבע שלנו… זה נעשה בכל מקרה – וכשזה נעשה מתוך הדעת, ההכרה וההבנה של הערכים האלו, אז הכיוונון נכון ומדוייק יותר ויביא פחות תקלות ושיבושים – ויממש יותר סינכרונים והרמוניה.
אם אדם אחד מחייך לאדם אחר, האם דבר מה נחסר ממנו?
ומה אם אדם אחד נותן חצי כיכר לחם משלו לאדם אחר, האם נחסר ממנו?
על פניו, תאמרו לי: כן, היתה פה כיכר שלמה וכעת יש חצי.
ואומר לכם: אם ברוח לא נחסר, למה שיחסר בחומר? רק היו ערים לראות את המילוי חוזר (אולי לא ברגע זה, אבל יתמלא כפל כיפליים).
הבא נניע את הלבבות שלנו בסינכרון, והרמוניה.
עם ישראל צועד לאחדות!
ברוכים תהיו.
Deep Water Path: Public 