עבודת מראות על רגל אחת

מבוא במשפט:

כל העולם, מראה.

זו נגזרת של חוקי היקום: חוק המראות וחוק המשיכה (מראות = עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, משיכה = דומה מושך דומה).

כך שכל אשר במציאות שלנו, הוא השתקפות למשהו פנימי בנו, ביהדות נקרא "שמץ מינהו".

כשאני רוצה להבין מה בתוכי, אני מתבוננת למה שקורה במציאות שלי, בעיקר עם האנשים הקרובים אליי ביותר.

נניח, סיטואציה מסויימת שקרתה במציאות שלי, מול אדם.

עליי לזהות איזה רגש עולה בי כשאני פוגשת את הדבר הזה.

עליי לשמוע מה אני חושבת על אותו אדם, ועל אותה סיטואציה.

ואז,

להפוך את המראה:

זה לא הוא, זו אני. איפה זה בתוכי?

איפה אני ככה מרגישה כלפי עצמי

ואיפה אני חושבת ככה עליי

בהתחלה זה יראה ממש זר לנו, במיוחד אם אנחנו אנשים שנוטים להאשים אחרים (רגשות אשמה, היא עיוות לא תקין של אי לקיחת אחריות), יהיה לנו קשה לזהות איפה זה בתוכינו. אבל ברגע שנפנים את העבודה, הדברים יעלו באותו רגע! ותזהו אותם ככל שתפסיקו לפחד לפגוש את הפנימיות שלכם.

למה לי לעשות את העבודה הזו?

כדי להרגיש יותר טוב מבפנים, וכדי להיות שלמה.

כדי לשחרר לופים ודפוסים חזרתיים בחיים שלי, כשאני לא מבינה למה אני במצב הזה שוב ושוב ושוב.

כדי להאיר חלקי חושך פנימיים, ולהעצים האור והאהבה מבפנים (ולבטל תלות באחר והישרדות).

דוגמא:

אירוע – הבוס שלי כועס עליי (עשיתי X בצורת X במקום בצורת Y).

מה אני מרגישה? בהלה, שיתוק, אשמה, נזופה, קטנה, לא מספיק.

מה אני חושבת? לא סומכים עליי, אני לא מספיק טובה, אשמה והאשמה: למה לא שמתי לב? למה לא שאלתי בפירוט? למה הוא לא הסביר טוב?

מכאן, מתחילה עבודת בירור, של מערך המחשבות שלי, האמונות שהמחשבות יושבות עליהם, ועבודה ריגשית עם המערך הריגשי שלי.

רוצים תקציר? צער, לקיחת אחריות, סליחה, חמלה, תודה, אהבה.

השלב הראשון, הוא קודם כל לזהות!

לזהות את המראה.

אם מצליחים להפוך אותה ולהתחיל לראות איפה זה בתוכי, ואיפה אני עושה לעצמי ככה – מה טוב.

בהצלחה!