מסע הלהבות, הוא מסע פנימה, לאהבת אמת ללא תנאי אליי.
על פניו, זה נראה שאני לבד (איזה לבד? כל הבריאה פה, הלוואי היה קצת לבד!)
על פניו, יש נפרדות, מרחק..
"קורבני, יללני, סובל!! אני הכי סובלת בעולם! אני מסכנה שככה נעשה לי! איך? איך? איך הוא לא בא? התפרקתי.. איבדתי… כואב לי פה ושם, בגוף, בלב, איפה לא כואב לי בעצם? יש איזו עצם שלא כואבת?" (מוכר?)
אז זהו, שזה הכל "על פניו".
כי כשמתבוננים פנימה עמוק, מגלים שיש שם תדר אהבה אחד תמידי ומתמיד שלא משתנה. על פני המים יכולות להיות סערות סוערות, בעמוקים – שלו, שקט ויציב.
האהבה, מתממשת במצב של מרחק.
כשיש אחדות, יש אחד… ואחד הוא אחד, הוא: אחד.
השתוקקות הלב למעיין! (הלב והמעיין/ר' נחמן מברסלב).
בהתחלה את כלל לא רואה את המעיין, אבל את מרגישה אותו, וגם בלי לדעת, הגוף שלך מתקרב אליו. אח"כ, את רואה אותו רחוק מאוד מאוד, ואת עכשיו יודעת מה הכיוון, ואת מתחילה ללכת בכיוון. רצה! נופלת, נחבלת, קמה, מתרפאה, נופלת שוב, וכו.. והמעיין עדיין רחוק ככ.. הטבע משתנה, הרים וגאיות, פיתולים ונפתולים, ויש רגעים שאת כלל לא רואה את המעיין, ואולי אפילו הלכת לאיבוד (כאילו יש איבוד..), אבל הלב שלך מזהה את הכיוון, והולך בדרך, וכבר התרגלת שאת כאן והמעיין שם, אבל את מתקרבת, כל הזמן, כל זמן שאת מתקרבת אלייך פנימה.. כבר בנית מערכת יחסים עם המעיין, את מספרת לו בליבך את כל תלאותיך, מחשבותייך, והרגשתך. הוא עונה לך, ומגיב אלייך, והשיח הפנימי שופע. והכיסופים.. הכיסופים.
ולפתע, את כבר על ההר הנכון, והמעיין מתקרב… ואז עוד סיבוב בהר, ושוב את לא רואה אותו, וממשיכה ללכת. ומשתוקקת.
עצם הדבר שמתרחש "כשיש מרחק" – הוא הוא, האהבה עצמה.
ר' נחמן מברסלב, למעשה תיאר את ההשתוקקות לבורא, את היגיעה, ההשתוקקות, וכל אשר טומנת בחובה הדרך להתקרבות…
אפשר להתקרב מתוך קורבנות, ואפשר להתקרב מתוך בחירה וסקרנות לראות מה עוד אגלה בתוכי, איך עוד אני יכולה לאהוב אותי? מה עוד חשוך בפנים שאני יכולה להאיר?
הדרך היא התכלית, והתכלית היא הדרך (להגיע לתכלית). ….
הדרך היא להתפשט : )
מהכל.. מכל המלבושים שהיו עלינו. לחזור להיות בפשטות מפושטת (יכולה לקבל ולהכיל הכל) נטולת קליפות.
להתפשט מהאגו, מהלחץ לממש, מהפחד לאבד… את כל החיים שהכרתי, את עצמי בכל מיני צורות (בחיבור, ומתוך כל השינויים), לאבד שליטה.
בסוף מרפים הכל. הדעת מתיישבת. הצורה נעשית מדוייקת, הרצון מגובש, וכל החלקים מתאחים, ומבלית ברירה, הכל הופך לבחירה… להכנס פנימה מתוך אהבה, והפעם! הפעם באמת לממש את עצמי, ולהרגיש אותי, ולאהוב אותי! בשלמות.
המרחק מקרב
הצמצום מעצים
והכאב הגדול ביותר, הוא לא לחוות מספיק את עצמי.
Deep Water Path: Public 