שיתוף על כמה תחנות במסע שלנו כפי שאני חווה אותו.
זה קודש הקודשים.. להבות.
זו אינטימיות.
גיל 3, אני יודעת כי התוכנית האלוהית שלי היא זוגיות איתו, שואלת את הבורא, ומקבלת את השם שלו, שמה בצד. עכשיו מחכים. שוכחת מזה.
כל אדם שמגיע לחיי, חושבת שזה הוא.
לא מקיימת זוגיות עם אפחד.
משפחה מעולם לא רציתי.
הוא מצא אותי, ב 03.2022, בערב חגיגי בו הייתי בשיא תפארתי הישנה ונדדה שנתי מהאדרנלין, צ'אט, חצות עד הבוקר.
הוא זיהה מיד.
3 שבועות ללמוד לדבר (כ"א דיבר שפה אחרת).
חצי שנה, מעט מאוד פגישות (לא נפגשנו מאז).
הציף כל התת מודע, פתח קונדליני (לא היה לי כלי, הצילו) והסתלק.
15 פעמים "נפרד" ממני בשנה, ה 16 היתה הפעם היחידה שאני רציתי "להיפרד", כי לא יכולתי לשאת הכאב כי רק השכל ידע שאין פרידה, כל השאר חווה פרידת מוות איומה כל פעם, וב"פרידה" הזו, עלה הזיכרון מהילדות בבת אחת עם השם שלו, ומסר כתוב: "קבלי את X כי X הוא את".
כל העבודה הפנימית שחשבתי שעשיתי שנים – כאילו לא עשיתי דבר:
ילדה, בכיינית, חסרת אונים, קורבנית, לא לוקחת אחריות (וניהלתי צוות גדול בחיי, ב 10 שנים האחרונות, כן? עם המון מעגלים סביבי) – משותקת! לא יודעת!! כלום. לא יודעת שום דבר, איך עושים? לא יודעת.. לא יודעת לזוז – עולם העשייה – מזה? תלותית למוות, חרדתית, מלאת פחדים, קפואה, פצועה, שותתת דם, מפרפרת, ביטול עצמי גמור. האשמות! כעסים. ב-ו-ר-ח-ת, ממני, מהרגשות שלי, מלהתעמת עם הפחדים, מלהתעמת עם המוות ומלהתעמת עם החיים… מלהתעמת בכלל, אפס התמודדות. משתוללת, דרמה, זורקת כל האחריות מעליי, יהירה, מלאת אגו אני יודעת הכל, והכי טוב, וזו האמת … ואתה לא מבין כלום, לא התפתחת, אתה חושב שהעולם ארצי ושיש חומר… זה הכל רוח פה.. (המחשבה הזו עלתה לי בפחדי הישרדות.. עכשיו כשצריך אוכל ושכ"ד תביאי רוח, בהצלחה!) ועוד נפלאות רבות.. שקצרה היריעה מלהכיל.
אחריות על כל העולם, רק לא על עצמי. לא על תכולה ריגשית, ולא על ריווחתי (לא ידעתי מזה בכלל), צמצום!! להניע? עבור אחרים בטח, עבור עצמי? מזה? איך? מה הרצון שלי בכלל? איך עושים? אבל מה לעשות? (ככה אינסוף פעמים, ואני באמת באמת לא יודעת! זה אמיתי לגמרי).
"את לא עושה = את לא לוקחת אחריות" > מרגישה קטנה, ילדה, חסרת אונים, אבודה, לא יודעת (מאבדת את הדעת), נכבית, כבויה, חסרת הנעה, משותקת! משתתקת, נחבאית, בורחת, בוכה, מצוקה והצפה ריגשית.
יופי של מנגנון : )
12 ק"ג פחות (שהורדתי אותם כמה פעמים, כן? מהחרדות.. והבעתה, ומלחמה).
אחרי השנה הראשונה כבר עבדנו ביחד והיו פחות "פרידות" והספורות שהיו היו עוצמתיות מאוד שהביאו לקפיצות גדולות ממש (והיו ללא שיברון לב כבר).
הוא גרם לי לעבור דירה (זו היתה משימה בלתי אפשרית, אי אפשר היה להזיז/להניע אותי. קיפאון גמור! לא היה קורה בלעדיו, שלא נדע איפה גרתי קודם..), עיר חדשה, חיים חדשים. גם בדידות. הסתגרות. שיתוק אמרתי? אז, עוד היתה לי עבודה..
עבודה.. היקום דאג לזה בצורה מופלאה ככ ויפה. מיציתי שם מזמן ולא הצלחתי לעשות צעדים לשלב הבא בחיי (בעתה, ואקום, פחד, הישרדות, והעדר פרנסה).
והנה גם זה קרה.. אני מזמן לא שם. והחדש כבר נוכח, בזכותו כי הוא דחף אותי לחיי עצמאות (פחד מוות ממש! וגם חירות!), הדריך, הוביל, תמך, עודד, חיזק, פירק.
עברתי בשלב ביצות הצער של מורלה הזקנה,
גם בשלב הלא כלום, עירום ועריה.
דממה. חודשים.. דממה. גיא צלמוות.. אני בתוך הפחדים שלי, עם כל השדים, כל המחשבות הכי רעות ונוראיות, בלי שום הסחת דעת לרפואה, בלי תפקיד, בלי עבודה, בלי פרנסה, בלי זוגיות, בלי להבה, בלי אמונה, בלי תקווה, בלי חלום, בלי אור, בלי בלי בלי בלי. שיתוק. קיפאון. הטלפון דומם, שבועות ע"ג שבועות..
עם חרדה קיצונית אינסופית בעלטה גמורה.
היום יש קליניקה (גם זום), יש בה תנועה, מתרחשים בה דברים מאוד מיוחדים כפי שביקשתי וקודדתי, ואנשים טורחים ומגיעים! זיהו והרגישו, זה החדר הכי מיוחד בדירה כי הוא נולד מתוך אהבה ללהבה, הדבר שתמיד היה "על הדרך" מקבל את מקומו הראוי, זה ממש מבורך וטוב ומדויק לי ואני מודה על כך מאוד. אני מלווה אנשים בתהליך התפתחות בדגש על עבודה ריגשית, את המודלים לעבודה פיתחתי עם הלהבה ובעצמי. וגם יצא להדריך קבוצות וזו היתה הרגשה נפלאה ממש (רעדתי ממש לפני, אבל בפועל הכל היה ככ טיבעי כאילו תמיד עשיתי את זה), והפידבקים מראים לי שוב ושוב מי אני באמת ושאפשר לשנות. ולנוע. ואני אוהבת שזה עובר מפה לאוזן, זה הכי נכון עבורי ככה, ותומך בי ובקצב שלי כרגע, וגם מאפשר לאנשים המדוייקים להגיע אליי.
אשתף אתכם,
כי אני כותבת את הפוסט הזה כבר 50 פעמים בכמה שעות האחרונות.
כשהתחלתי לכתוב אותו, הייתי במקום אחר לגמרי מהיכן שאני ברגע זה. באתי לקבל חיבוק, הרגשתי בהישרדות ומסכנות.. ואני לא יודעת איך זה קרה.. פשוט הסיפור השתכתב ככ הרבה פעמים.. ומשהו השתנה!
ההישרדות והגהנום הוא במרחק של מחשבה אחת שלילית, והשמחה, בקלות יכולה להעיף אותי לתוך סדנא הבאה לעבודה מיוחדת שתהיה בחנוכה שאני כעת בונה.
Deep Water Path: Public 