"בלב שלם"

אני לא יודעת מה איתכן,

יש הרבה נושאים ריגשיים ותודעה:

רגע אחד בתודעה אפילה וחשוכה של קורבנות, מסכנות, כאב, יגון, אנחה, ורגע אחד אני כלל לא מבינה מה עשיתי במקום הזה, והכל נפלא והולך למקום ממש טוב, כל התנועות שהתרחשו ב 3 שנים האחרונות, ודבקות בבריאה (אם לא ברור, אבהיר: "הלהבון" שוחרר לחופשי, לצמיתות, ללא ציפייה, וללא עין צופיה).

הרבה תכולה עולה.

ושאלתי,

למה זה הפכפך ככה כל הזמן? מה קורה?

ואמרו:

להט החרב המתהפכת.

ואני רוצה לכתוב פה על זה קצת ברשותכם.

אפתח בכך שאת מסע הלהבות, אני שיחררתי,

לגמרי…

מכירות את זה שיש התלבטות אם זה זה או לא?

ואז, כן, זה זה! ברור, מתנהג לפי הספר הלא כתוב.

ואז – אבל אולי לא?

אז הכרעתי – לא משנה לי אם זה כן או לא. זה כלל לא חשוב.

אם כן, הרי שחלק מהמסע הוא לשחרר כל התבניות, כולל תבנית "מסע להבות" ואם זה לא מסע להבות, במה למען השם כלאתי את עצמי, ולשם מה?? על אחת כמה וכמה – לשחרר התבנית.

המסע, הוא מסע שלי, לדבקות בבורא. מתודעה מסויימת לתודעה אחרת, ולהוויה שלמה ומלאה ומאוחדת עם הבורא/בריאה, בהתמסרות טוטאלית. מסע של אהבה שלי לעצמי ולבריאה ולבריות!

"ואהבת!"

לעבודה הריגשית (שהיא בעיקרה עבודת מראות אותה אני עושה בערך מ 2006 ואותה אני לומדת ומלמדת), יש תכלית מאוד גדולה:

באמצעות העבודה הריגשית, אנחנו לומדים להתמיר ולטוות חושך לאור (לאסוף ניצוצין דקדושא מהחשיכה, והטומאה, ולהעלות אותם לקדושה).

באמצעות העבודה הריגשית, אנחנו לומדים לברר אמת משקר.

באמצעות העבודה הריגשית, וטוויית החושך לאור, יהיו בנו יותר חלקי אור, ולכן גם יכולה לעלות יותר אהבה מבפנים (להבדיל מיניקת אהבה מן החוץ, ותלות ולכן הישרדות), והדבר הזה גם מכשיר אותנו להחזיק תדר יציב – ככל שאנחנו מיומנים במעברים מחושך לאור.

כדי להגיע לתודעת גן עדן, יש כמה מצבים שאנחנו עוברים בהם, ואחד מהם הוא להט החרב המתהפכת.

איך עוברים את להט החרב המתהפכת?

קודם כל, מבינים שהיא לא חסם, אלא שער, ועצם השאלה, כבר מעיד על כך.

להט = להטוטים. כשאני מזהה את האשלייה האישית (הלאומית וכו) שאני חיה בה, והאשלייה מתנפצת (זה אחד האירועים שהתרחשו בחודש האחרון, האם יש לי שותפות שחוו זאת גם?)

זו האבחנה בין אמת לשקר… בפנימיות שלנו, האישית, בירור הסיפורים הפנימיים.

איך עוברים את הלהט?

כשבאים בלהיטות, מתוך תשוקה, באים "אש" של אהבה ויצירה אש מחממת וטובה, ונעימה, שמבשלת הזנה טובה ואז האש לא תוכל לשרוף אותנו. נהיה יציבים בנקודה אמצעית (צמצם עצמו לנקודה אמצעית = ממוצע של הקטבים = תפארת בספירות, קו אמצע. איזון תמיד מתקיים בבריאה, ורצוי שהוא לא יהיה על הקצוות, אלא על קו אמצע).

חרב = אני בחורבן/חרבה, או בבחירה?

אם אני באה להחריב, ולהילחם, החרב תפגע בי.

אם אני פוגשת את הפנימיות שלי פנים אל פנים בחמלה, ופניי אינם למלחמה, החרב תחתוך חיבורים חשוכים, תאחה פצעים ותביא ריפוי "…וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים…" – חריש הנפש, והלא מודע.

מתהפכת = ההתהפכות, מתרחשת בשל המגנטיות והקטבים, כמו נחום-תקום כזה, חוק סיבה ומסובב. אם אני מבינה שרגש, הוא רגש, הוא רגש, ומקבלת כל הרגשות שלי, ויכולה להלחים אותם, התודעה לא תצטרך להתהפך כל פעם. זה מתוכי לא יציב (חוק המראות). איך מתייצבים? נכון! נקודת אמצע! על קו אמצע.

שמתם לב במהלך המסע כמה פעמים התהפכה התודעה?

ודעו כי לספק (הנחש), יש תפקיד משמעותי תומך בנו מאוד, הוא המאמן!

כמו כן, גם לחושך יש תפקיד מפתח, שכן הוא מתפקד כמו וסת, צמצם – ממש כמו במצלמה (תארו לכם שהחשיפה לאור היתה בבת אחת, כולנו היינו סומים! והיה ממש כואב לנו בעיניים). כך שצריך להבין את כל המערך הזה, של מנגנון פחד-אהבה. זה מנגנון שבמהותו נובע מאהבה ומאפשר להגדיל את הכלי מתוך קשב פנימי, אישי וחומל.

כשנצליח לראות (ולחוות ריגשית) את התנודות כפעימה אחת שווה וזהה, נוכל לעבור את המתהפכת.

למה מסע ההתעלות הזה ככ קשוח?

כי יש להסיר מן הפנימיות את כל ההסתרות, כל המסכים, כל המחיצות, כל הנפרדות, ולהגיע אל הבורא, ערום ועריה, וב-אַַין. כדי להבין את המסע לאחדות עם הבריאה, יש להבין ולהתבונן עמוק במסע הנפרדות מן הבריאה (וכמה נפלא שהבריאה הכינה לנו ספר בשביל זה: תורה).

יש להפוך את הלא מודע למודע, כדי להאיר כל החשיכה הפנימית, בחמלה רבה, אמונתך – באמונה שלמה.

כך שאם מישהו/י היו מבקשים ממני עצה, על כל מה שלמדתי ב 3 שנים האחרונות, על רגל אחת, הייתי אומרת:

לפגוש פנים אל פנים את כל הפנימיות באהבה, ולדבוק בבורא.

לזהות ולהעצים נקודה אמצעית. ולחצוב את מקורות האהבה הפנימית שבי, מתוך התמרת החושך שבי, לאור. וכשאני מדברת על חושך ואור, הכוונה היא ל- דעת – כי גם הדעת עוברת בירור. ויש ליישב אותה.. להביא הדעת ליישוב הדעת (לסדר המחשבות והתפישות של מי אני, ומה אני עושה בעולם הזה, ומהו העולם הזה בכלל… מה התפקיד שלי, ואיך למלא אותו. ללמוד!!! ככ הרבה ללמוד, ללמוד מהי האמת.. נתנו לנו אותה! לכל הדורות, היא עומדת לנו, והיא זו שהחזיקה עם מפורד בתפוצות, שבכל מהלך התפתחותי אחר, לא היה שורד את ציביונו – ושרד! בנפרדות, בין כל הגויים. יש חכמות גדלות מאוד בצד הטומאה, יש ידע עצום, שפועל ומופעל ועושה דברים הלכה למעשה – אבל הוא לא מקדש חיים, הוא לא מצד הטהרה, ולא מצד האור. לפעמים הוא נראה אור, אבל זו חשיכה במסווה עמוק, ונדרשת התבוננות עמוקה וחקרנית ממש, לפעמים, כדי לזהות).

הדבר העיקרי שקרה לי במסע האישי שלי, הוא להביא הדבקות שלי לבורא ולהעצים אותה, ולעבור מעבודת הבעל (להבון? תקראו לו איך שתרצו), לעבודת הבורא.

שעינינו יתפקחו, שליבנו יתמלא אהבת אמת, שנבחר טוב עבור עצמינו, שנדע ונרגיש! את הראויות שאנחנו.

ויהיה ליבנו, לב שלם (*) =שהשלום הפנימי, בו

(*) "בלב שלם", זה השם שקיבלתי, ל"דבר שלי"