ערבות הדדית

מה זה אומר שישראל ערבים זה לזה?

פותחת בסיפור אישי.
כשהייתי ילדה קטנה, כבר דיברתי עם הבורא, אי שם בגיל 3, וידעתי שהתוכנית האלוהית שלי, היא להגיע לזוגיות, ומשם יצאו דברים. ושאלתי מי הבן זוג שלי, ונתנו לי את שמו ואיחסנתי המידע אי שם במח שלי, כי ידעתי שיעברו עכשיו עוד הרבה שנים עד שזה יקרה (אבל התשוקה רק גברה).

ושכחתי מזה.

אני זוכרת שבאותה תקופה, חשבתי לעצמי, כמה נפלא זה יהיה אם עוד אדם ירגיש את מה שאני מרגישה.. הרי כולנו מרגישים כעס או פחד או אהבה, אבל אפחד לא מרגיש את זה בדיוק בדיוק כמוני. מרגישים כשאני כועסת, מרגישים כשאני אוהבת, אבל אפחד לא ממש מרגיש את הכעס שלי, או את האהבה שבי, ממש את הגוונים הספציפיים… וידעתי שככה יהיה הבן זוג שלי, שהוא ממש ידע איך אני מרגישה כי הוא ירגיש מתוכי (ואז חשבתי, יה איזה אדם מסכן הוא הולך להיות עם כל העצבות והכאב שיש בי… ואז חמלתי עליו אבל באותה שנייה גם נמלאתי שמחה גדולה כי ידעתי שיותר לא אחווה בדידות, שלעולם לא אהיה לבד, שמישהו ממש ידע אותי מתוכי ואז אולי לא אהיה עצובה יותר אפעם).

גם מזה שכחתי.

וגדלתי אל תוך העולם המציאותי הפיזי שכ"כ היה שונה מאיך שידעתי בלב שלי שהעולם צריך להיות: מלא תום וסקרנות ושפע גדול ואורות ושמחה גדולה ועזרה הדדית.
אחרי 40+ שנה של הליכה במדבר האדם הזה לפתע הופיע בחיי, ואכן כך היה, ידע להרגיש אותי למן השנייה הראשונה. וככה לאט לאט התחלתי ללמוד מה זה בעצם אומר, ערבות הדדית, אסביר:
באחת מפעימות ההתעוררות, לפני בערך כ 5 שנים, המשמעות של הערבות ההדדית בעצם ממש היכתה בי, כי הבנתי כי למעשה יש לי אחריות עצומה על כל התכולה הפנימית שלי, למען כל העם. הבנתי לפתע כי כל תנועה שלי בתוכי, ריגשית, תנועתית, משפיעה על כולם! ומיד כיסיתי את עיניי, היה לי קשה מאוד להכיר בזה, אבל זה עמד שם לנגד עיניי וחיכה שאסכים לראות שזה אכן כך.

ואני? אני ביקשתי לראות. ביקשתי להרגיש את האחדות ולדעת אותה, במובן התנכ"י של המילה… הבנתי כי מה שאני מצליחה לעשות בתוכי, יעזור לכולם, ומה שאחרים מצליחים לעשות בתוכם, יעזור לי היכן שיותר קשה לי.

למה ככה?
כי יש תודעה אחת.

נניח רגע לעולם כולו, ונתבונן רק על עם ישראל (כי זה קצת כמו חומר, מולקולות ואטום.. שלא ניתן לחלוקה יותר). נישמת ישראל היא נשמה אחת. היא השדה המאוחד שלנו (ככה מכנים זאת בפיזיקה, וזה מתייחס לכלל האנושות ואז כלל הפלנטה, ואז כלל הבריאה).
המשמעות היא, כי כל תנועה קטנה שלנו בבית הפרטי שלנו בתוך הלב הפרטי שלנו, למעשה משפיעה על הכלל בצורה משמעותית.
זוכרים את המשפט: הציל נפש אחת, הציל עולם ומלואו? אכן כך בדיוק. עולם שלם – מציאות שלמה שהתגשמה בו=בנו.
כשאני יושבת למשל בד' אמותיי בבייתי, כאובה, פצועה ועצובה, יש אי שם אדם שמרגיש את זה בדיוק, בעוצמה ובגוון שאני מרגישה (והשם חנך אותי ביכולות עוצמתיות ומופלאות בדיוק בזה, שיהיה בריא.. ) וזה מכאיב לו, פוצע אותו, ומעציב אותו.
זו לא רק אני באומללות שלי, יש עוד אדם שחווה ומרגיש את זה וזה פוגע בו ובחייו, ולא ניתן לנתק את זה, כי זה מחובר בתודעה, בשדה….

האם אתם מתארים לעצמכם איך זה לחיות כשיש לכם 2 מערכות של רגש, אחת שלכם ואחת של אדם נוסף?
אולי הדבר הכי קרוב לזה, זו אמא בהריון, שיש לה עובר בבטן.

זה מה שלהבות תאומות עושות, כי המסכים מוסרים, והרגישות עולה, ואנחנו יותר ויותר מרגישים – קודם את עצמינו, אח"כ את כל הקרובים לנו, ואח"כ את כל העם (ראו כמה כאב לנו וכמה השתוללנו על השבים לביתם).
חלק מכל תחושת ההצפות הריגשיות שאנחנו חווים כעת, זה כי הנפרדות נפרדת מאיתנו : ) המסכים מוסרים, ואנחנו מרגישים יותר אחד את השני… והאחדות באה לקבל את פנינו.
כמה פעמים בשנה האחרונה חשבתם על אדם והוא בדיוק צלצל אליכם וסיפר לכם שחשב עליכם גם? זה רק הולך ומתגבר ועוד יתגבר.

לקחת אתכם עוד צעד אחד?
האם החובות של אחד הם גם חובות של כולם,
והזכויות של אחד הם הזכויות של כולם?

אולי זה גם מסביר למה אנחנו היהודים מתערבים בחיים אחד של השני כל הזמן ומתחככים כי אולי הפנימיות שלנו כן מודעת לכך שכולנו באמת באמת אחד?

אז רגע –
את מי בעצם אנחנו חותכים בכביש? אל מי אנחנו מדברים לא יפה? את מי אנחנו לא מכבדים?

אז,
אני רק אניח כאן את המחשבה הזו, להרהר בה ובמשמעויות שלה.

אולי המשמעות של "ואהבת" תקבל כעת גוון נוסף, וגם למה חשוב להתחיל מבפנים החוצה (מתוך הלב שלנו, לממש בתוכינו שלום פנימי).
למי שיש קריאה לממש בתוכו העבודה הפנימית הזו, של הלחמת הלב להיות לב שלם, אומר כי הכלי הטוב ביותר שמצאתי, הוא עבודת המראות, אותה אני מדריכה ומלמדת, ו – חמלה לעצמינו!.

ברוכים תהיו!