להדליק את האור

חנוכה בפתח,
ואלו ימים בהם אנו מתכוננים להדליק את האור.. 

האור נוכח תמיד, אין דבר שאינו אור, אז מה בדיוק מדליקים?
מה בדיוק יש להכין?

את הכלי.. אותנו. 
כשאנחנו מתכוננים להדליק את הנרות, אנו מזכירים לנשמה ולרוח שלנו את התשוקה, החיים, את חגיגת בראשית, את האור הקדמון, הראשוני, ובעצם את הליבה שלנו, שהיא המהות. אותה ליבה שכל הדואליות של עץ הדעת טוב ורע מתאחה בה מאהבה באהבה, ומוזרמת לכל הגוף דרך הדם, לממש שלמות ושמחה בכל תא ותא. לא תמיד אנחנו בהכרה לתהליך האינסופי והבלתי פוסק הזה של אור שלמות שמחה ואהבה שפועמים בנו, וזה זמן טוב להעלות זאת להכרה, ולהדליק! לעשות מעשה ארצי, שמשקף את ההצתה הפנימית בנו, לתשוקת החיים, לאהבה טובה ושלמה לעצמנו, לקבלה, לחיבוק, לחום.


למה לראותם בלבד?
יש לקבל אור ויש להשתמש באור. 
השימוש באור הוא שימוש ארצי של חומר, עבור מלאכות של חומר, וחומר הוא חומר, משמע, הוא אטום, יש לו התנגדות לאור.
לא כך הוא האדם, לאדם יש רוח, ונשמה, וטקס ההדלקה מאפשר לכל אור לזהות את האורות האחרים, לראות! 
חשבתם על זה, שאנחנו רואים כשיש אור? (איך אפשר לראות בחושך?? אפשר – לפוסט אחר).
האדם הוא ההוויה היחידה שיכולה ויודעת כיצד להפוך החומריות/האטימות שבה ל-אור.
קבלה של אור, מעצם הראייה עצמה, כי כשאנו בוחרים לראות, מתאורר בנו האור שאנחנו.
הקבלה, היא קבלה ללא תנאי, היא קבלה. 
קבלה מתאפשרת כשאני מרפה, ורפויה, ומתמסרת… (מרפה את ההתנגדויות שלי = החומר בי).

המצווה (זו שמצוותת חומר ורוח לאחדות), היא לברך (= להרבות + המשכיות), להדליק (להבעיר להבה), לראות! 
ההדלקה מאפשרת להשוואת צורה עם האור הפנימי שלנו.
נר = נשמה + רוח
החומר מתחסר ונהפך לרוח ככל שהלהבה דולקת
זמינה אתכם השנה ממש להתבונן מקרוב בתהליך, זה חומר הלימוד המובחר ביותר שזכיתי להכיר פנים אל פנים,
והתבוננות מדיטטיבית בתהליך הזה, מעורר בפנימיות שלנו עולם ומלואו, ואת האור, החום, התשוקה, והחיות שבנו, להנכיח בזה עולם העשייה, את האור הייחודי שכ"א מאיתנו נושא בתוכו, ואת תדרי האהבה שבו.

מה יש להכין, למה צריך להתכונן?
להכין את הכלי שאני, לקבלה… להרפות, להתמסר, להיכנע.
להרפות המלחמה הפנימית.
להתרגש, להעלות את השמחה.
להכין את החנוכייה, מי בשמן זית מי בנרות. 
להכין מקום! מול החלון/מרפסת, לפרסם את האור, להוציאו לרבות הרבים, לשתף! לחלוק, לסמן אחדות!
להכין מקום בתוכי, להתרוקן מכל מה שלא משרת אותי יותר והפך מיותר/מכביד/לא נכון עבורי יותר, כי השתניתי. 
קצת סדר פסח.. ולא בכדי (האור שנעלה, הוא חלק מהאור שיורד בליל הסדר ונמשך אל תוך ספירת העומר ואל תוך שבועות ולייחוד השלם המלא, כי אור מתמיד נמשך בכל, לכל).

חנוכה
(חנו ב-כ"ה בכסלו. פסקו קרבות המכבים וחנכו המזבח.. בשני בתי המקדש)
זהו מועד של חניכה לאור, ולחיבור לפנימיות שלנו.
ויסעו.. ויחנו, ויסעו ויחנו… מ"ב תחנות היו לבני ישראל במדבר. כל חנייה, עלייה בתודעה ושיחרור מהחומריות האטומה לאור (להוויה הרוחנית הטבעית שלנו).
עשו לכם חניה לאור ולהתאוורר!

מתחילים מימין, וכל נר שנוסף, מדליקים אותו קודם.

מה תבחרו אתם לעשות בערבי החנוכה?
מה תרצו להאיר בכם, שאתם מרגישים שלא רואים מספיק, או לא מתבטא מתוככם מספיק?

ויהי אור!
חנוכה נעים, חמים, טעים ושמח!