איך מתחברים?

כדאי לזכור שכל דבר מתחבר עם כל דבר, כי הכל היה מחובר פעם, לאחדות.
הכל עדיין מחובר למען האמת, אלו העיניים שלנו שצריכות לעבור הכוונה כדי לראות שאכן כך.
חיבור הוא המשכיות וכח משיכה, וכח משיכה כבר דיברנו, הוא אהבה עצמה.
החיבור נוצר מתוך הדומה והשונה:
דומה = זו הזהות שיש לי עם אדם או דבר, שאני מזהה בו חלקים מתוכי, שאני מכירה אותם.
שונה = ההבדלים, מה שאצלי אין ושם יש, זה ההפרש.
הדומה מאפשר חיבור, השונה מאפשר הפרייה, וכדאי לזכור את זה כשאנחנו שוכחים למה יש דואליות ולא אחדות.
הדואליות, היא המאפשרת הכרה בדבר, להיות עד לו, להכיר אותו (ממה הוא עשוי, את מהותו) ולראות אותו, ואת הבדלנות שלו, הייחודיות אם תרצו. הדואליות גם מאפשרת את הבחירה עצמה (כשהכל אחד, מה יש לבחור שם?…)

האחדות היא נועם צרוף, אהבה טהורה ללא תנאי,
לא צריך לזוז שם, לא לאכול ולא לשתות, לא לרדוף ולא לעשות, אין שם שום צורך.. גם אין שם שום רצון, מלבד להיות, הוויה.
הדואליות (או השונות אם תרצו), מאפשרת לרצון להתהוות, לתשוקה, לתנועה, לפעימה, להתרגשות, לצרכים, לכלל הרגשות להיות מורגשים. זו החיוּת עצמה.

עכשיו נרד קצת:
אנחנו בתור בסופר או על הכבישים (איך תמיד נותנים דוגמאות על אלו?) או באסיפת הורים, או בלשכת אבטלה, או בפיצוציה ואנחנו פוגשים שם אנשים מכל הקשת.. פוגשים התנהגויות על שלל ההתנהגויות… וגם יש לנו מחשבות (ורגשות) על האנשים וההתנהגויות האלו, ועל איך שהם נראים, על הקול שלהם, והלבוש שלהם וכו. לפעמים אלו יהיו מחשבות טובות, לפעמים זו תהיה קינאה, לפעמים דחייה והתנגדות.

אז, 
אם נחבר : ) הרי שהכל כבר מחובר, והכל כבר אחד.. וזה נדמה לנו שאנחנו רואים שם בסיטואציות האלו אנשים שונים (ש-מה לנו ולהם?) אבל דעו לכם שהם זה אנחנו. אראה לכם איך: 
אלו שיש לנו מחשבות טובות עליהם, הם מראות לחלקים בנו שאנו אוהבים.
(*) הקינאה, היא כי אנחנו לא רואים שלכל אחד יש השפע שלו, וחושבים שמשהו בא ע"ח מישהו אחר, ושמשהו נחסך מאיתנו
הדחייה וההתנגדות, היא מראה לדבר שאנו דוחים בעצמינו (אם ראינו התנהגות בהמית, דעו כי זו הבהמתיות שיש גם בנו שאנו דוחים אותה)
דעו,
כי אין אדם רואה נגעי עצמו (העיניים מאיתנו והלאה, לא פנימה.. את הפנימיות צריך לפתח),
לכן כולנו כאחד, נמצאים בעולם של מראה.

רוצים לדעת לראות?
זה חלק ממה שאני מלמדת.

קינוח על קינאה:
כל אחד מאיתנו, הוא חלק מהאחד שאנחנו,
כל אחד מאיתנו, הוא אור מאוד ייחודי (ממש כמו שלכ"א מאיתנו יש טביעת אצבע שונה, אך דומה).
כשאני רואה את האור של האחר, ומשווה לאור שלי, בוודאי שהם לא יהיו אותו דבר!
וזה כל העיניין, כ"א מאיתנו בחר לשאת לתוך העולם הזה אור ייחודי כדי *שביחד*, נשלים לשלם!
כדי שנצרף את האורות.. כי באנו חושך לגרש..
(אם אור היה קוד, הרי שחלק מהקוד שלי יהיה חופף לקוד של האחר, זה החלק הדומה שמחבר הכל למצרף של אורות – הוא אור צרוף, משמע יש בו רציפות והמשכיות, אהבה, זוכרים מהפתיח?)
רקמת חיים אחת מוארת ופועמת.
 
בקיצור, הקינאה נובעת משכחה… שכחנו את ההסכם שעשינו, שכחנו את התוכנית האלוהית שבאנו להגשים ושכולנו בעצם, ממש ממש שווים.
אז תזכרו בבקשה! (זכרים במיוחד, אבל גם נקבות: ) )