נושא העבודה היומית: קירוב במקום ריחוק

עשרת ימי תשובה (שובה)
העבודה הפנימית שהגיעה אתמול עסקה בשיחרור תודעת הקורבנות, ועקידת האהבה, והסכמה לקבל אהבה ללא תנאי
העבודה הפנימית שהגיעה להיום, עוסקת בקירוב היכן שהתרחקנו:

שיחרור תודעתי

אני מחברת עצמי מהלב לנישמתי, ופונה לבורא ולשכינה:
אני מבקשת החלפת תודעת אבל ואסון בתודעת שמחה ללא תנאי טהורה, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת כפייה ושיעבוד בתודעת חירות וחופש של אור אינסוף ואהבה ללא תנאי, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת עוני, דלות, צמצום והישרדות בתודעת שפע, רווחה, רחבה בקלילות ופשטות, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת מוות וחידלון בתודעת חיים שוקקים, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת חולשה ועצלות בתודעת עוצמה, כח, אומץ בקלילות ובפשטות, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת חולי בתודעת בריאות טיבעית, איתנה, מלאה ושלמה, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד
אני מבקשת החלפת תודעת מאבק הישרדותי בתודעת קיום אינסופי ברווחה, חירות, קלילות ופשטות, בכל הוויתי שבכל אשר נברא, באופן קבוע רצוף ומתמשך לעד

מגלות לגאולה
לשחרר את הגלות הפנימית, להסכים לקבל את הגאולה

טרם ההפעלה, חשוב שנזהה את כל אותם אירועים בהם התרחקנו מהטבע הרוחני המואר שלנו:
כל אותן הפעמים בהם בחרנו אחרים על פנינו באופן שביטל מהותינו, 
כל אותן פעמים שהשתקנו את הקול הפנימי בנו, את אמת הלב והאור שאנחנו
כל אותן הפעמים שעזבנו את הארץ (את הגוף הפיזי והריגשי! שלנו והפקרנו אותו, ואיפשרנו חילול כבודו)
כל אותן הפעמים שנשברנו והמשבר הביא אותנו לבחירות משיפוט מוטעה שאינו מן האור
כל אותן הפעמים בהם הקול, הרצון, והצרכים המהותיים שלנו נדחקו לטובת צרכי אחרים
כל אותן הפעמים שויתרנו על הראויות שלנו לטובת מחוייבויות שהעדפנו על פני הרווחה הטובה
כל אותן הפעמים שהכנסנו עצמינו למקום צר, להשרדות, שכבלנו ונכבלנו, ששיעבדנו ושועבדנו, שצמצמנו וצומצמנו
כל אותן הפעמים שהקרבנו את עצמינו ומהותינו העליונה לטובת…
כל אותן הפעמים שפגמנו באלוהי שבנו, בשלמות המבנית
כל אותן הפעמים שויתרנו על הגודל והעוצמה שאנחנו, שצמצמנו את האיכויות שיש בנו, שהתביישנו, שויתרנו על זכויותינו, שביטלנו עצמנו ומהותינו
כל אותן הפעמים בהם בגדנו בערכינו המהותיים כדי להרגיש רצויים ושווים
כל אותן הפעמים שמנענו מעצמינו שמחה, אהבה חמה, רווחה, שפע, יצירה, ריקוד ושירה

הנני מבקשת סליחה ומחילה מנישמתי (מכל אשר נברא) על כל אותן הפעמים שמתוך בורות ושיכחה בחרתי בריחוק מהאמת, האור, החום, הנועם, העדינות, האהבה, ריחוק מהבריאה המוארת, מהעצמי שלי, וויתרתי על קולי, על חירותי, על זכויותיי, על כבודי, על ערכי, על הייחודיות שהינני, על הראויות לטוב, לשמחה, לאור, לקלילות ולפשטות, לחירות מעצם קיומי, על רצונות ליבי ונישמתי והעדפתי אלוהים אחרים שאינם אור אינסוף, שאינם אהבה ללא תנאי, והעדפתי כבלים, עבדות, השפלה, בושה, הישרדות, צמצום, הגבלה, חולי, עצלות, אבל, עצב, כאב, צער, חוסר אונים, אובדן זכויות.
הינני מבקשת לשחרר מתוכי, מתוך מודעות ובחירה עצמאית, מתוך השבת הסמכות הפנימית שלי לעצמי, לשחרר את כל מסכי ההסתרה, הבורות, לשחרר את כל השיפוטיות המוטעית שהביאה אותי לבחירות שמניתי קודם לכן והביאוני לריחוק מהטבע הנישמתי שהינני.
הינני מבקשת חיבור שלם ומלא עם נישמתי, הבורא והשכינה.

(*בהשראת אסנת שטיינברג)