ראש השנה, יום הולדת לאדם הראשון

אנחנו בימי בריאת העולם כעת, מה תרצו לברוא? ומה לבַרֵא?

*רחמים ורחם*

כישויות אור מופלאות שאנוש בנו, אנחנו לא אוהבים שמרחמים עלינו, יש לנו שיעור, ושליחות, ומשימות… אנחנו לא אוהבים שמקצרים לנו את הדרך, או עושים במקומנו, וגם לא מתנות חינם. אנחנו אוהבים לדעת שהשגנו את הדבר בעצמנו, שהדבר הוא קיניין שלנו, למה? כדי לממש את חוקי היקום והקיום (נתינה-קבלה-נתינה.. מתוך בחירה חופשית), שהיא למעשה תנועת החיים, מילוי וריקון, שאיפה-נשיפה, נכנס דם ללב, יוצא דם מהלב [זה נורא מצחיק אותי כעת, לקלוט שהלב שלנו מדמם כל הזמן :)))].

כל העבודה באמת, היא לגלות את האמת, להתפשט

לגלות

לגלות = לחשוף, להאיר, מגולֶה, להסיר את ההסתרה, גילוי, הכרה
לגלות את האור שבכל ( = לחשוף את האור שבכל)
לגלות את האהבה שבכל ( = לחשוף את האהבה שבכל)

מה מוסתר מפניי?
"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים."
כשאנו פונים לאלוהים אחרים (כל מה שאינו פנים אל פנים, אור, אהבה), נוצר חלל ( =תודעת חוסר), אשליית נפרדות, פחדים, הישרדות ולכן אנוכיות, ולכן חיבור אחור לאחור (גב אל גב, לא רואים, מיעוט אור).
הסתר פנים, זה לא עונש, זו תוצאה של בחירה. בשביל לבטל את הסתר הפנים, עלינו לגלות, להיות גלויים בפנינו, להסכים לראות עצמנו על כל חלקינו, בעדינות, באור טוב! בגילוי פנים אל פנים, ממש כמו הכרובים, שכנפיהם כינסו אותם להתייחדות מאוחדת אינטימית מקודשת, מתמדת ושלמה פנים אל פנים, שאחד רואה את האחר בשלמותו ושומר עליו/ה ועל האינטימיות המקודשת.

אמת
כל התהליך במהותו ובשלמותו

להתפשט
מכל המלבושים והבושות
מכל הבגדים והבגידות
ולגלות את עצמי, מהותי
ואז – להתפשט.. בפשטות (להתרחב)

אמרנו רחמים, אמרנו רחם
"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר || קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי …"
רחם.. התכנסות, עוּבּרוּת, הזנה, התגבשות ואז לידה מחדש.
יש לברר ולחבר למקורות היניקה המקוריים מחדש (לבורא ולשכינה).

צריך להבחין,
כי רובינו נשארנו עוּבּרים/ות ולכן לא עברנו לשלב הבא, רובינו יונקים אחד מהשני, כי לא חיברנו עצמנו לבריאה, או כי יש חסימה/התנגדות (בורא ושכינה, עליונים ותחתונים) וכשיונקים אחד מהשני.. (איזה מפגשים/פעילויות סוחטות מכם אנרגיה?) אי אפשר באמת לצאת לעצמאות וחירות כי אנחנו במצריים, במקום צר, תלותי, משועבד ומשעבד (שהם 2 פנים של אותו הדבר) ומונַעים מתוך פחד ותלות. זה למעשה לא בהלימה עם חוקי היקום, כי זה לא נעשה מבחירה חופשית (אפחד לא חופשי פה, לא המניקה ולא היונק/ת).

מה עושים?

סליחה
מנגנוני ההגנה ככ מרחיקים אותנו מהחיים, מעצמנו, הזנחה במקום הזנה של אהבת אינסוף ללא תנאי, הבסיסית והמקורית – אז, סליחה! שכך עשינו לעצמנו ולאהובים סביבנו, כך אנו עושים גם לאדמה, למשאבי הטבע, לפלנטה, לאימהות שלנו, לבני הזוג, לילדים, לחברים (כמה אומץ וכנות יש לנו להיכנס פנימה, להסכים לראות את זה? מה עם איזון נתינה/קבלה? הזנה/הטענה, היכן זה ביֶתֶר/חֶסֶר? ריקון ומילוי מאוזנים, זוכרים?).

הכרת תודה
הכרת היש (ספירת הוד).

גן עדן
להגן על העדן משמע לשמור על העדינות ולטפח אותה. כשאני עדינה ונעימה לעצמי אני יכולה להשכין שלום בתוכי, להשלים ולהיות שלמה.

איך הכל מתאחד(/ה)?
באמצעות השקה, ממשק וההתממשקות, למשל, בנשיקה עדינה פה לפה: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ". הנשיקה מפרקת אותנו מנישקנו, כי היא מגיעה בעדינות ומתממשקת איתנו ולהפך (ההתנגדויות מתפוגגות).

לבוא בעדינות עילאה: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
אני זוכרת את הנשיקה המתמדת הזו… זוכרת איך להיות מים שהרוח מרחפת על פניהם, אני גם זוכרת איך זה להיות רוח שמרחפת על פני המים: ממשק פנים אל פנים, פה אל פה… זה הריקוד הנצחי של האהבה ללא תנאי, מתוך עדינות וכבוד מרחבי של שני שלמים שאין ביניהם שום תלות, ושום קשר (כי קשר נקשר לקשרים). עדינות ההתממשקות של חלק עם חלק, יאחד ויעשה שלום, שכינה תשכון. חיבור אחור לאחור (הסתר הפנים) מופרד לטובת היפוך ואז חיבור פנים אל פנים.

במה אברכך?
אברכך בעדינות בעידון השלם המלא, בנשיקה!

*מוגש כתהליך הכנה לחגים:
מה נרצה לחוג? פעם ועוד פעם ועוד פעם?
איזו צורה אנחנו משילים, ומהי הצורה החדשה שנרצה ללבוש?
חג, יכול להיות אוכל, טירחה, יגיעה, משפחה וכעסים ומריבות. הוא גם יכול להיות התכנסות לעבודה פנימית עמוקה של בירור, בחירה חדשה, שינוי צורה ולידה.

בהכרת תודה ולכבוד יום ההולדת של אמא שהזינה אותי (29.09.2024),
ולכל האימהות שהזינו אותי!