על ההתנגדויות

על ההתנגדויות.

במצב התודעתי הנוכחי של הקולקטיב, אנו מתעוררים משיכחה להיזכרות. התודעה עצמה היא בהתפתחות והתהוות, כי זוהי התודעה כרגע… זה לא אומר שאי אפשר לעבור כהרף עין מכאן לשם – אפשר! יש לנו יכולות לממש את זה, אלו היכולות הקוונטיות שלנו, אבל לפני שנקפוץ מכאן לשם כהרף עין, בואו נתבונן.

במה יש להתבונן?

בנו, בגופים שלנו, בתפישות, באמונות, ברגשות ובקצב האישי שלנו לתנועות, לשינוי, להכלה – בכל אלו יש להתבונן בחמלה רבה… כי יש משמעות לתהליך מדורג.

יש להבין, כי מעבר ממצב תודעה אחד למשנהו, יכול להתרחש עם דרך או בלי דרך. הכוונה היא: בהדרגתיות, או כהרף עין.

למה הדבר דומה?

לשינה מאוד עמוקה שמתעוררים ממנה, האם בבת אחת את על הרגליים מתזזת ומתקשרת? או שהגוף מחזיר אט אט את התודעה פנימה, מתמתח, מפהק, משתהה, בוחן, נע באיטיות, נזכר איך נעים בכלל, איפה אני, ומי אני ומה אני עושה כאן ואיך להיות… וכו.

העיניין הוא – ששתי הצורות אפשריות (וכמו ביקום כך ביקום, כנראה שיש עוד אינסוף אפשרויות).

אז –

למה אנחנו בדרך, ולא פשוט.. מדלגים פנימה לתודעה אחרת?

זה בגלל שלא כל החלקים בנו התעוררו עדיין, וכי אנחנו עוד לא מזהים את האפשרות לקפיצה קוונטית, אנחנו לאט לאט מרגילים את התודעה לקפיצות "יש מאין", כי שכחנו את הטבע האמיתי שלנו, שכחנו איך להפעיל את הדברים האלו בנו ובגופים שלנו הלכה למעשה.

מה בכל זאת יכול לעזור לנו, מה יאפשר אחישנה?

הסכמה, איפשור, מרחב, רווחה, נחת "שלווה בארמונותייך".

כשאנחנו מסכימים לדבר, הוא יכול להתרחש.

הסכמה צריכה להיות שלמה ומלאה, ובלב שלם (ובכל הגופים), והיא מתאפשרת מתוך אהבה לעצמי, אמון, ואמונה גבוהים ומלאים, דבקות! מסירות והתמסרות… ועוד כמה תכונות חיוניות.

מה היכולת שלי להגמיש את הווייתי ולהיות בתודעת אחדות שלמה?

תארו לעצמכם שהייתם לוקחים עיוור, שמים מולו מנורה, ומבטלים בבת אחת את העיוורון שלו, מה יקרה? (אנחנו חווים את זה בקטנה, כשאנו מתעוררים בבוקר והשמש מולנו, נכנסת לחדר השינה ומאירה את הכר למראשותינו)

מה קורה למנורה, כשמועמס עליה זרם גבוה מידי של חשמל?

בדיוק.. הכלי נשרף.

יש להרגיל את הכלי, לאור, בהדרגה! להגמיש אותו לאט לאט, בסבלנות, ובעיקר בקצב שלו.

ומה עוזר לנו לעשות את זה?

נכון! החשיכה!!!

החשיכה היא הצמצם אור, שיכול לפתוח לנו חשיפת אור בצורה מבוקרת, כך שהכלי לא ישרף, ובכל פעם יכיל עוד קצת אור, עוד קצת אהבה, וכשיהיה הרבה אור שלא בהתאמה, יעלו התנגדויות ויאטו את התהליך (לטובתינו! זה לא עונש..) יווסתו אותו וכך הכלי יגדל כמו גם התודעה, בהדרגה, ולשם כך, יש לנו הדרך!

לו היינו זוכרים ברמה הקוונטית, איך כל הגופים שלנו צריכים להיות בקפיצה קוונטית – היינו קופצים. אז – במקביל להליכה בדרך, יש גם תהליך התעוררות, להיזכר איך אכן עושים את הקפיצות הקוונטיות, בשלב כלשהו אני מאמינה שפשוט נקפוץ פנימה : ) לגן עדן של שמחה וששון!

מי יתן שנדע בקרוב לבצע אותן, בצורה מותאמת! ומייטיבה.

אני אסכם נושא ההסכמה:

מה שיכול לעזור לנו לבצע אחישנה לתהליכים, הוא הסכמה, איפשור ו- סבלנות! הכלה, חמלה, ואהבה קשובה מאוד לכל הגופים והחלקים בנו, שגם הם נזכרים כעת באחדותם.

נכון שידעתם הכל לפני ? : )

ובכל זאת, זה אחרת כעת.

אה –

ההתנגדויות שאנו מגלים, לחידושים, לתפישות אחרות, לשינויים בחיים שלנו – הם הם ווסת האור. הודו גם לחשיכה! (גם היא יציר הבריאה, וחלק מאחדותה).