זוגיות

דויד ובת שבע ורות ובעז, התבוננות.
רות באה אל בעז ורצתה לאסוף את השערים, ותוך כדי – למצוא חן בעיניו, כדי להמשיך את הזרע, לנעמי (לא יודעת כמה מזה היה עבורה עצמה). כשבנות לוט באו אליו, בסדום, כי  היתה סכנה להמשכיות הזרע, הן שכבו למרגלותיו והשקו אותו. כאן, רות שוכבת למרגלותיו, ולא כתוב שהוא שתה יין, והיא לא נוגעת בו והוא לא נוגע בה (הוא ישן.. לא חכמה). בנות לוט עשו את המעשה והוא היה חטא כי היתה בו ערווה, דבר שלא עושים. מהחטא הזה יצאו עמון ו- מואב! אני חושבת שרות המואבייה עשתה פה תיקון גדול לשורש ממנו באה. היא השיבה את החסד למקורו ואת הזרע לצורה הנכונה בה יש לקיים המשכיות.

בסיפור דויד ובת שבע, המלחמה בחזית ודויד בעורף, העורף והחזית לא מאוחדים. דויד מתהלך על הגג (ההלך הוא היצר) ושם עינו על בת שבע (מה היא מתקלחת עירומה על הגג? היתה צריכה להתקלח עם בגדים!), והחיבור בין דויד לבת שבע היה בחטא, שהיתה אשת איש (למרות שהמקורות מסבירים שכל איש שיצא למלחמה היה נותן לאישתו גט טנטטיבי כזה למקרה שלא יחזור ושלא תישאר עגונה). אז ה-לשכב ביחד, לא היה החטא, החטא היה ששלח את אוריה למות במלחמה לא העביר את הנושא לבית דין (סנהדרין). עשה דין בעצמו.

כשנתן הנביא מוכיח את דויד המלך בחטאו, דויד עונה: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לַיהוָה; " (שמואל ב' יב, י"ג) ועוד על כך בפרק תהילים שדויד כותב וממקם אותו בזמן "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד." (תהילים נ"א) על משקל "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד:" (תהילים ט"ז). הדויד של אחרי לעולם לא יהיה כדויד של לפני,לכן עומד לו החטא לרועץ. דויד מביע חרטה וסליחה ומבקש להתחדש, ובכך מלמד אותנו את תהליך החזרה בתשובה, או חזרה לדרך הישר, Aligned עם הבריאה מחדש.

יש ברקע גם את סיפור תמר ויהודה, שמהם פרץ פרץ שממנו.. דויד בסופו של דבר.