נאצר ונעצר

אני חשה צורך להזכיר לנו היום את המשימה היומית למי שמעוניין:
לראות את החולף, ולראות את הניצחי, ולהתחבר בניצחי, לזכור מי אנחנו, לזכור שהכל בתהליך ריפוי והתמרה כל הזמן, ולתרגל הרחבה של הכלי להכלה שאנחנו, לכבוד המלכות – בהתמדה. יש תחושה חזקה שמשהו משמעותי נבנה ונאצר.

יש עצרת בסוכות (שמיני עצרת), ויש עצרת גם לפני שבועות – עצרת = משהו שנאצר ומשהו אחר נעצר. טיפסנו בסולם המעלות, אנחנו כבר ביישורת האחרונה, חשוב שנמלא את הכס (המלכות). שהכסא לא יהיה כסא ריק, אלא מלא בנוכחות אור, אהבה והוויה, מודעות נוכחת ואיתנה. השפע הוא היכן שיש זיווג = חיבור. אהבה ביניהם, השכינה שוכנת. זו השמחה של שמחת תורה ושמיני עצרת בסוכות, וזו שמחת מתן תורה בשבועות. סוכות על הגאולה הפיזית (גוף), שבועות על הגאולה הרוחנית.
הבה נחבר חיבורים, גב אל גב ופנים אל פנים.